מרצדס EQA - מבחן רכב

עיצוב

העיצוב החיצוני מבוסס כאמור על ה-GLA, כאשר החזית והפנסים האחוריים תואמים את לשפת העיצוב של כל קו דגמי ה-EQ של מרצדס. לטעמנו החזית מרגישה כאן פחות חריגה מזו של ה-EQC וקלה יותר לעיכול. מאחור, העיצוב נעדר קישקושים מיותרים - צמד יחידות התאורה מחוברות למעשה בפס תאורה, ואת מיקום יציאות המפלט בפגוש מחליף פס גימור בשחור מבריק. פה ושם תמצאו נגיעות כחולות (בפנסים הקדמיים, בחישוקים ובתגית ה-EQA שעל הכנפיים), כי בכל זאת צריך לזכור שמדובר ברכב ירוק. או כחול.

העיצוב הפנימי, לעומת זאת, זהה לזה של ה-GLA, כאשר לטעמנו מדובר בעיצוב נאה מאוד. הסגנון תעשייתי עתידני שכזה, עם המסך הגדול מלפנים, פתחי המיזוג בצורת טורבינה, גימורי האלומיניום השונים ואפילו עיצוב הדלתות. תוסיפו לזה תאורת אווירה עם צבעים משתנים שבוקעת מפתחי המיזוג ומתוך הפאנל המרכזי (בתוספת תשלום), וגם בלילה מתקבלת חוויה ויזואלית מרשימה.

תא הנוסעים

הכניסה לתא הנהג נוחה. המושב ממוקם בגובה "הנכון" כך שאין צורך להתכופף או לטפס. המושב עצמו נוח גם בנסיעות ארוכות, ישנה אופציה (ידנית) להארכת המושב ועוד קצת תמיכה צידית הייתה מקנה לו ציון מצוין.

המרווח ליושבים מלפנים טוב יחסית לכל הכיוונים, אך אם תתקינו כיסא בטיחות מאחורי הנוסע או מאידך ישב שם אדם גבוה - מרווח הברכיים של הנוסע יצטמצם משמעותית.

שדה הראיה לפנים וגם לאחור טוב, ותנוחת הישיבה גבוהה כשגם בסוף מהלך הכיסא עדיין תראו את מכסה המנוע.

הנדסת האנוש טובה בסך הכל. רק קחו כמה דקות קצרות להבין איך כל דבר עובד. זה לא מסובך, אך צריך זמן הסתגלות מסויים לתפעול משטחי המגע שעל ההגה ופד השליטה של המולטימדיה, כאשר לבקרת האקלים ישנו תפעול פיזי וגם על ההגה ישנם עדיין כפתורים פיזיים לתפעול בקרת השיוט, הרדיו והטלפון.

ליושבים מלפנים יש שקע USB אחד המתחבר למולטימדיה ועוד שניים בתוך משענת היד המרכזית (כולם Type C).

הכניסה למושב האחורי די נוחה, למרות מפתח דלת צר יחסית. המרווח הפנימי לשלושה מבוגרים צנומים טוב יחסית, כמו גם מרווח הראש והמרווח לברכיים, כאשר ישנה תעלת הינע קטנה יחסית. שטח חלונות הצד קטן יחסית, אך גג השמש מאחור מכניס אור שתורם לאווירה. במושב האחורי תמצאו גם פתחי מיזוג (ללא שליטה בטמפ' ורק מרמת הגימור האמצעית), תאורת תקרה נפרדת, משענת יד עם מחזיקי כוסות נשלפים אבל רק שקע USB אחד (Type C). לצד זאת המושב עצמו קצר וגם מוטה בזווית, כך שנסיעה ארוכה תהיה פחות נוחה.

מרצדס EQA משווק ב-3 רמות גימור. גרסת הכניסה "אלקטריק" מאובזרת באופן מכובד ומציעה קצת יותר מגרסת הכניסה של ה-GLA. נמצא כאן את לוח המחוונים ומסך המולטימדיה המוכרים של מרצדס בגודל 10.25 אינץ', קישוריות לטלפון הנייד, גג פנורמי, מושבי עור עם כוונון חשמלי מלפנים כולל זכרונות, בקרת אקלים, תאורת לד מלאה, חיישני חניה היקפיים ומצלמת רוורס, תא מטען נפתח חשמלית, חישוקי 18" ועוד.

להשוואה בין ה-GLA ל-EQA >>>

תוספת של 40,000 שקלים תביא אתכם אל גרסת "אלקטריק ארט" הנבחנת. זו מוסיפה משטח טעינה אלחוטי, בקרת אקלים מפוצלת עם פתחי מיזוג לאחור, מושבים קדמיים מחוממים, מערך מצלמות היקפיות מצוין (המצלמה האחורית לא נפתחת באופן הכי חינני ושקט, אך עושה זאת מהר ועם תצוגה באיכות מצויינת), לתא המטען החשמלי נוסף חיישן תנועה לפתיחה בהושטת רגל, החישוקים גדלים ל-19" ומערכת השמע משתדרגת ל"בורמסטר" המצויינת.

בנוסף, גרסת "אלקטריק ארט AMG Line" (בתוספת של עוד 40,000 שקלים) משדרגת את האווירה עם עיצוב חיצוני ופנימי מבית AMG, כוללת גם חישוקי 20" ומושבי ספורט.

בתחום הבטיחות כל רמות הגימור כוללות בלימת חירום אוטונומית המזהה הולכי רגל ודו-גלגלי, תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית עם יכולת זחילה בפקקים ושמירה על הנתיב (שנוטה להיצמד לימין הנתיב ולא למרכזו, בעוד שאר הנהגים בכביש פחות...), התרעת פתיחת דלת בזיהוי רכב חולף, בלימת חירום בנסיעה לאחור, התרעת עייפות ואורות גבוהים אוטומטיים.

להשוואה בין רמות הגימור של ה-EQA >>>

איכות החומרים וההרכבה טובה, אך לא ברמה של של שאר רכבי הפנאי של מרצדס כדוגמת ה-GLC. חלקו העליון של תא הנוסעים שופע דיפוני עור וגומי עבה, בעוד מקו משענות היד ומטה כבר נפגוש פלסטיקה פשוטה.

תא המטען בנפח 320 ליטרים ולמרות פער של 115 ליטרים לעומת ה-GLA הוא נותר שימושי. סף ההעמסה נמוך והמפתח רחב, יש גם 2 ווי תלייה ושני תאי רשת בצדדים, תאורת צד אחת ועוד אחת קטנה בגב דלת התא, והכי חשוב - למרות הסוללה, יש תא קטן מתחת לרצפה לאחסון כבל הטעינה, ערכת תיקון התקר, המשולש ועוד כמה דברים. נהדר.

נוחות נסיעה

הנוחות העירונית טובה. לא מדובר בעילית של רכבי הפנאי, אך ה-EQA מצליח לבודד מפגעים קטנים, כאשר כאלו חדים יותר יורגשו (אך בעידון מסויים) לצד רעשי מתלים. כמו כן, הריסון לאחר פס האטה טוב, עם נדנוד נוסף שיוצר מעבר נעים בסך הכל.

הנוחות הבין-עירונית משתפרת כאשר הרכב נותר מרוסן יחסית בכביש גלי, אך אם תגיעו מהר לכביש משובש תורגש קופצנות.

מ-80 קמ"ש לערך מצטרפת אוושת רוח מאיזור הקורות הקדמיות, אך היא לא מתחזקת משמעותית ככל שעולים במהירות וכאשר מדובר ברכב חשמלי ללא רעשי מנוע, מדובר בבידוד רעשים טוב.

מנוע ותיבת הילוכים

מרצדס EQA משווק כרגע בגרסת 250. לגרסה זו הנעה קדמית ומנוע בהספק של 188 כ"ס עם נתון מומנט מירבי של 38.2 קג"מ הזמינים באופן כמעט מידי. ההאצה ל-100 קמ"ש אורכת 8.9 שניות והמהירות המירבית מוגבלת ל-160 קמ"ש, כמקובל ברכבים חשמליים.

כמעט כמו בכל מנוע חשמלי, הנתונים היבשים לא ממש משקפים את התחושות במציאות שמועצמות לנוכח התגובות המיידיות. היציאות מהמקום ותאוצות הביניים מהירות מאוד, במיוחד כשזוכרים שמדובר ברכב ששוקל מעל 2 טון. במצב ספורט למשל, הגלגלים הקדמיים מתקשים עם כמות הכוח ומסתבסבים, וברגע שהאחיזה מתאפסת אתם משוגרים קדימה.

עד למהירות שיוט בכביש 6 למשל, הכוח זמין בכל מצב. אם תרצו מעבר לכך, תחושו במגבלות האלקטרוניות שמצמצמות את זמינות הכוח לקראת הגבלת המהירות הסופית. אך למען האמת, נדירים מאוד המקרים הללו.

למנוע החשמלי משודכת תמסורת ישירה עם הילוך בודד וישנם מנופי שליטה בגלל ההגה ששולטים בעצם בעוצמת הבלימה המטעינה. שווה רגע להתעכב עליהם. הטווח נע מ: D+, דרך D ועד D- ו- D--. ב"פלוס" התחושה היא שהרכב כאילו מאיץ בשבילך, במצב הרגיל התחושה טבעית יותר, ואילו במצבי ה"מינוס" הבלימה הרגנרטיבית מוחשית יותר ומתגברת ב"מינוס" הכפול. ואחרי שמתרגלים לזה, מדובר באחד הפיצ'רים החשובים שמסייעים בצמצום צריכת החשמל ואפילו בהגדלת מרווח החלפת הבלמים.

לרכב גם 4 מצבי נהיגה. מצב Eco מאלחש את תגובות דוושת ההאצה ואף מעצים את עוצמת הבלימה המטעינה. מצב Comfort הוא מצב הביניים הנפוץ ומצב Sport משחרר כל רסן של ביצועים. לצידם יש מצב Individual המאפשר התאמה אישית של תגובות ההגה והמנוע למשל.

ל-EQA סוללת 66.5 קוט"ש עם טווח נסיעה מוצהר של 414 ק"מ. בפועל קיבלנו את הרכב עם סוללה מלאה וטווח מוצג של 357 ק"מ, אך כידוע זהו נתון שמשתנה בהתאם לאופי הנהיגה.

לאחר נסיעה של 225 ק"מ, אשר רובה הייתה בדרך מהירה (וברכב מלא) ובקינוח מקטע דינאמי, עמדה צריכת החשמל על 220 וואט שעה לק"מ. כאשר על השעון נותרו לנו 25% סוללה ו-75 ק"מ של טווח. המשמעות היא טווח נסיעה של קצת יותר מ-300 ק"מ, רחוק 27% מנתון היצרן, אך כאמור מדובר היה בנהיגה בעצימות גבוהה.

את הרכב הטענו בעמדה הביתית בשעות הערב המאוחרות, כאשר מ-25% ל-100% הציג הרכב זמן יעד לסוללה מלאה של 5 ורבע שעות. לא התעורננו לבדוק אם ה-EQA עמד במילה שלו, אבל בבוקר יצאנו עם סוללה מלאה.

את ימי המבחן סיימנו עם צריכת חשמל ממוצעת של 206 וואט שעה לק"מ, כלומר כ-322 ק"מ של טווח נסיעה ריאלי. לא רע בכלל.

התנהגות כביש

מאחר ולא מדובר בפלטפורמה ייעודית לרכב חשמלי, הסוללות עדיין ממוקמות בחלקו המרכזי-אחורי של הרכב, ולא פרוסות לאורך כל בסיס הגלגלים - מה שלא מסייע להתנהגות כביש דינאמית, לעומת רכבים בהם הסוללה ממוקמת על כל שטח הרצפה ומנמיכה את מרכז הכובד.

ואם כבר כובד, בהחלט מרגישים את כובד משקלו של ה-EQA בכביש מפותל - תוספת של 500 ק"ג לעומת גרסת 2.0 הליטרים של ה-GLA זה לא מעט.

ולמרות מיקום הסוללה והמשקל, הוא מספק אחיזה טובה מאוד, הרכינה סבירה לחלוטין, ההיגוי מדויק (אך אנמי), בעוד הבלמים עסוקים אמנם בטעינה אך מאפשרים מינון בלימה טוב.

סיכום

אם חשבתם לרכוש רכב פנאי יוקרתי ושקלתם את ה-GLA, כדאי לדעת שעבור תוספת של 6,000 שקלים בלבד למחיר הכניסה תוכלו לרכוש את ה-EQA, שמצידו יציע ביצועים עדיפים, עוד כמה פרטי אבזור וכמובן עלויות תפעול נמוכות באופן משמעותי. אם ניקח רמות אבזור דומות של גרסאות הבנזין והחשמל, נגלה שה-EQA אף זול ב-19,000 שקלים (נכון למועד ביצוע המבחן).

אם כך, האם ה-EQA מייתר את מנוע הבנזין? אם יש לכם יכולת להתקין עמדת טעינה בחניה הביתית ואם אתם נוסעים פחות מ-300 ק"מ ביום (למשל מת"א לטבריה ובחזרה), תוכלו להטעין את הרכב רק בעמדה הביתית בסוף היום ובמחיר נמוך משמעותית מכל תדלוק, ועוד תישארו עם עודף לאסוף את הילדים או ללכת לקניות. עם אפשרות לטעינה מהירה של 30 דקות בלבד בנסיעה למרחקים ארוכים יותר, כנראה שהפרידה ממנוע הבנזין היא לא רעיון רע בכלל.

לדגמי מרצדס בישראל – מרצדס

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות