קיה סורנטו 3.5 ליטר V6 - מבחן רכב

עיצוב

קשה למצוא את ההבדלים בין הסורנטו שלפני ואחרי מתיחת הפנים. יש אי אלו הבדלונים קטנים, שגם אמא של זוג תאומים זהים תתקשה לגלות. עם, או בלי שום קשר, המראה של הסורנטו נשאר נאה למדי. הוא אולי נראה קצת כבד ביחס לקודיאק ובטח שלא קשוח כמו ה-X-Trail, אבל יש בו שילוב נכון של ניקלים, פנסים ומימדים.

והמימדים בהחלט שם. הסורנטו הוא רכב גדול וגם הניסיונות של מעצבי החברה הקוריאנית מתקשים להסתיר את העובדה שהסורנטו נמצא בערך חצי קטגוריה למעלה כשזה נוגע למטראז'. רכב המבחן עצמו הגיע חמוש בצבע שחור, שקצת העלים את הקימורים. באופן אישי הייתי לוקח גרסה יותר בהירה שתשבור את הקווים הארוכים ותעניק לו מראה מעט יותר דינאמי.

תא הנוסעים

כמה דברים מפרידים את גרסה היקרה של הסורנטו מגרסאות שפגשנו בעבר. הצבעים הבהירים בקונסולה ועל המושבים מוסיפים תחושה שהיא טיפה Up-Market. לוח המחוונים שונה ומציג סידור של מד מהירות גדול על מסך מולטימדיה מוצלח ומפורט בתוכו בנוסף למד סל"ד בצד שמאל, זאת בניגוד לסידור הרגיל בשאר הגרסאות. במסגרת מתיחת הפנים הרכב זכה לנגיעות עיצוב קלות ולהגה חדש ומוצלח יותר, לפחות מבחינת סידור הכפתורים.

הנדסת האנוש היא נקודה חזקה אצל קיה בשנים האחרונות, אך ברכב המבחן פגשנו את מערכת המולטימדיה של היבואנית המקומית. על פניו המערכת עושה את העבודה באופן טוב, אבל לא תמיד היא מגיבה מהר מספיק ולעיתים היא מסובכת לתפעול.

מרכב ברמת המחיר הזאת הציפייה לאבזור עשיר מתבקשת. ואכן, יש כאן פנסי LED, מושב נהג חשמלי עם זכרונות, ריפודי עור, כניסה והנעה ללא מפתח, חימום למושבים, גג זכוכית פנוראמי, חיישני חניה היקפיים ואת אותו לוח מחוונים מדובר. כמענה לרכבי הפנאי האמריקאיים, היינו מצפים לפגוש כאן גם בפריטים כמו דלת תא מטען חשמלית, אוורור במושבים, קיפול חשמלי למושבים מאחור או בכל פריט אחר שחביב על אומת המקדונלדס.

בסעיף הבטיחות גרסת ה-Premium מחזירה על החסכים בתחום האבזור. יש לה התראה על רכב בשטח מת, התראה על רכב חוצה מאחור ואור גבוה אוטומטי, שמצטרפים לבקרת השיוט האדפטיבית, תיקון הסטייה מנתיב ומערכת הבלימה האוטומטית שנמצאים בשאר הגרסאות.

נציין כי מרכבים אחרים של קיה התרגלנו למערכת שמירה אקטיבית על הנתיב פעילה שמטפלת בהגה בכל רגע נתון. בסורנטו המערכת מאחרת להגיב והיא פחות מעורבת ביחס למערכות דומות שנמצאות ברכבי קיה אחרים.

המרווח בכל חמשת המושבים הקדמיים לא השתנה ביחס לגרסאות אחרות, וזה טוב, כי הרכב מציע המון מקום למבוגרים ב-5 המושבים הקדמיים. שני המושבים האחוריים קצת יותר צפופים ועדיין יש מספיק מרווח למתבגרים. מול רכבים כמו הקודיאק והאאוטלנדר הוא לא מתקשה אבל הגרסה הזאת צריכה להתחרות מול האקספלורר וחבורתו. כאן שאלת המרווח תצטרך להיבדק במבחן השוואתי מלא. לזכותו של הסורנטו נציין גם את פתחי המיזוג בכל שלושת שורות המושבים.

נוחות נסיעה

זהו עוד סעיף שבו אין הרבה מה לחדש על הסורנטו, ועוד סעיף שבו עשו הקוריאניים בחוכמה שלא שינו כלום. הובלת נוסעים היא התכלית של הרכב, והנוסעים בהחלט נהנים. בזכות כיול רך, הרכב מטפל במהמורות ומנקה אותן מהדרך באופן מרשים. גם בתוך העיר ועל מהמורות קשות, וגם מחוץ לעיר במהירות גבוהה, הסורנטו משכיח את רצועות האספלט הלא כל כך איכותיות של ארצנו היפה.

הרכות היחסית לא מובילה לנדנודים מיותרים על גלים. זה לא שהרכות כלל לא מורגשת, היא פשוט מטופלת היטב. האיזון העדין שבין ריסון לנוחות נשמר בסורנטו באופן שמצביע על ההשקעה של מהנדסי החברה בתחום. לא מדובר ברכב מושלם; פסים באמת חדים או בורות קשים יכולים לחשוף קצת פינות פחות משוייפות.

מי שכן נוכחים הם רעשי המתלים. על מהמורות ושברים הם עובדים ודואגים שהיושבים ברכב ידעו על כך. זה אולי לא פוגם בתחושת הנוחות, אך זה משפיע במידה זו או אחרת על תחושת הנינוחות. גם רעשי הדרך אינם נפקדים והיינו שמחים לבידוד יותר איכותי כדי להפוך את הנסיעה לשלמה וטובה יותר. רעשי רוח, בעיקר בימי המבחן הסוערים, בודדו באופן שהוא בהחלט משביע רצון.

מנוע ותיבת הילוכים

ועכשיו לסיבה לשמה התכנסנו: המנוע החדש. נתון של 277 כוחות סוס זה יפה ובהחלט מעורר הרבה ציפייה. מצד שני, 34.4 קג"מ ורצועת כוח (הטווח שבין שיא המומנט לשיא ההספק) צרה וגבוהה מניחים על הכביש פחות כוח מהמצופה. אבל עדיין כנראה יותר ממה שצריך ביום יום.

הסורנטו מציע גמישות טובה ביחס למשקל הגבוה ולרצועת הכוח הצרה. הוא צובר מהירות באופן נחוש ומאוד ליניארי. מי שמצפה לקבל מכת כוח באזור שיא המומנט עלול להתאכזב: המנוע הזה מציע כוח אחיד לאורך כל הדרך. גם בעליות התלולות מצומת הערבה בואכה דימונה, ליחידת הכוח לא הייתה בעיה לייצר עקיפות, אך לא מומלץ לעשות זאת ללא תכנון טוב מראש. כמעט שכחנו מה זה מנוע V6 ואין ספק שמנוע מסוג זה מציע צליל ייחודי ומאוד נחמד. בהחלט כיף ללחוץ על הדוושה ולו רק כדי לשמוע נהימה בריאה של מנוע בנזין, ויסלחו לי חובבי הטבע. סליחה מיוחדת גם ממך, כדור הארץ.

מי שתומכת במנוע ומנצלת את מרכולתו באופן מוצלח היא תיבת ההילוכים. בניגוד לגרסה הזולה, בגרסה היוקרתית (ובדיזל) מותקנת תיבת 8 הילוכים מעולה. היא עושה את העבודה באופן חלק ונעים. היא מהירה מספיק והיא ללא ספק כלי טוב בהשארת עוד כמה מיליליטרים של דלק במיכל.

וזה חשוב, כי גם בנסיעת מבחן יחסית רגועה לא הצלחנו לראות נתון גבוה מ-9.1 ק"מ לליטר. מי שיבלה בפקקים ובנסיעות עירוניות צפוי לראות נתונים הרבה פחות טובים בתחנת הדלק.

התנהגות כביש

הרכות של המתלים טומנת, כצפוי, רכינת מרכב מורגשת. הקיה לא מעודדת נהיגה מהירה מדי. אם תחליטו להגביר קצב ולהתחיל להסתער על סיבובים עם שני טון על הגב, תגלו במהרה שרכב הפנאי הבריא נוטה לתת היגוי. בהתחלה מרגישים שהוא יוצא באופן מעודן, אך ברגע שהגזמתם, העידון הוא ממנו והלאה.

מעבר לכך, הסורנטו מציג אחיזה טובה. מערכת ההנעה הכפולה מגיבה היטב, הצמיגים אוחזים ולשימוש שהוא משפחתי גרידא אין ספק שהסורנטו יספק חויית נסיעה בטוחה וצפוייה.

ובדומה להרבה רכבים הפונים לשוק שמעבר לאוקיינוס, גם לסורנטו יש בלמים ספוגיים שצריך להתרגל אליהם ובעיקר להיות החלטי כשמעוניינים לעצור.

סיכום

קיה סורנטו, בגרסת ה-V6 היקרה, הוא אתגר גדול לרכבי הפנאי האמריקאים הגדולים. הוא מצליח לבלוט במקומות שחשובים למשפחות כמו הנוחות והמרווח, וגם יחידת הכוח שלו לא נופלת משל המתחרים. יש לו גם שפע של מערכות בטיחות מתקדמות, עניין שהוא לא מובן מאליו גם במחירים האלו. לחובתו עומד אבזור מעט פחות מרשים, אך בעיקר מראה שאינו שונה משמעותית מהגרסאות הזולות. באספקט הזה, לאקספלורר, לטראוורס ולשלל הרכבים עתירי הניקל יש יתרון משמעותי בחנייה. מעניין עד כמה זה יהיה מהותי לרוכשים הפוטנציאלים.

ויש עוד עניין אחד. במחיר מעט נמוך יותר ועם אבזור מאוד דומה, מוצעת גרסת הדיזל של הסורנטו. הגרסה הזאת אולי לא חזקה כמו ה-V6, אבל יש לה כל מה שצריך כדי להסתדר עם האתגרים של כבישי ישראל. מנוע הדיזל אולי פחות מהנה אבל חסכוני משמעותית. ועכשיו נשאלת השאלה, מדוע להעדיף את גרסת הבנזין היקרה על גרסת הדיזל המוצלחת? נשאיר את זה כשאלה פתוחה שלרוכשים הפוטנציאליים תהיה הזדמנות טובה לענות עליה.

לדגמי קיה בישראל - קיה

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות