מבחן השוואתי: מיצובישי אאוטלנדר מול סקודה קודיאק ופיג'ו 5008

עיצוב וסגנון

האאוטלנדר לא היה הרכב המרשים בקבוצה עד היום, אבל הדור השלישי של רכב הפנאי היפני מציג הופעה דרמטית. החזית המאסיבית כוללת לא מעט ניקל ופנסי ענק בסגנון כמעט עתידני, כך שעכשיו הוא נראה יותר ג'יפוני מכל רכב אחר במבחן. החרטום ניצב זקוף, הזוויות הישרות ובעיקר קורה C מאסיבית (עם נגיעה של שחור כדי לתת לגג מראה 'צף') הופכים את המראה שלו לקשוח במיוחד. חישוקי 20 אינץ' (מוצעים כמעט בכל הגרסאות) מוסיפים להופעה.

הקודיאק לא ממש השתנה במסגרת מתיחת הפנים. החזית עודכנה מעט אך השאר נשמר פשוט ונקי. העיצוב נאה אך לא יוצא דופן. לצד האאוטלנדר הוא מרגיש כמעט כמו סטיישן גדול, אבל אז מעיפים מבט אל ה-5008 שלצידו ומבינים שהפרופורציות הן עדיין של רכב פנאי.

ה-5008 פשוט יותר. אמנם, מתיחת הפנים הביאה איתה חזית חדשה ומרשימה, אבל לא מדובר בתחושה של רכב פנאי מאסיבי. לעומת זאת שאר הרכב מרגיש כמו 3008 מוארך – שזה ממש לא רע – אך לצד שני הרכבים האחרים במבחן יש בו פחות אלמנטים (מעבר ל-'מגני גחון') שיבהירו שמדובר ברכב פנאי ולא במיניוואן.

גם בסעיף תא הנוסעים המיצובישי מוביל. יש לו את העיצוב הנקי ביותר: מסך מולטימדיה צף, ידית הילוכים קטנה, קווים מוארכים מול הנהג. בהחלט אפשר לשים לב שמדובר ברכב חדש ומודרני. רכב המבחן המאובזר הגיע עם שילוב צבעים מרשים, עור בהיר ותפירות לאורכו ורוחבו של הרכב.

גם כאן הסקודה לא השתנה כמעט. התחושה בתא הנוסעים היא של רכב מכובד ומרשים, בעיקר עם הטקסטורות של הפלסטיקה והקונסולה הגדולה בין המושבים.

תא הנוסעים של הפיג'ו אף הוא לא השתנה מהותית. נשארנו עם הרבה פלסטיקה כהה, מסך מולטימדיה שלפתע מרגיש קצת קטן ועם לוח מחוונים היי-טקי ונאה.

בסעיף העיצוב, מבפנים ומבחוץ, המיצובישי מנצח בבירור. מרגישים שמדובר בדור חדש לצד שני האחרים. הסקודה מרשים יותר ומכובד מעט יותר מהפיג'ו. הוא בעיקר מרגישה יותר כמו רכב פנאי.

אבזור ותפעול

שלושת רכבי המבחן הגיעו ברמות אבזור גבוהות מאוד, עשירות באבזור ולא מאוד זולות.

ה-5008 התייצב בגרסת ה"פרימיום" (210,000 שקלים עם מנוע 1.6 טורבו-בנזין). המפרט כאן כולל בלם יד חשמלי, גג שמש פנוראמי, חיישני חניה היקפיים, מצלמת "מבט על", תאורת אווירה, מושב נהג חשמלי עם זכרונות וחימום, ריפוד בד משולב עור, טעינה אלחוטית לסלולארי, כניסה והנעה ללא מפתח, דלת חשמלית לתא המטען, תאורת לד מלאה ועוד.

את הקודיאק פגשנו בגרסת ה"סטייל" (216,000 שקלים עם מנוע 1.5 טורבו-בנזין) והוא מציע מסך מולטימדיה באותו גודל (8 אינץ') כמו ב-5008 ורשימת אבזור דומה בעיקרה, מחסיר את החימום למושבים ואת מצלמת "מבט העל" אך מוסיף פנסי Matrix LED מתקדמים, פונקציית Auto Hold לבלם היד החשמלי וזהו בערך.

המיצובישי נבחן בגרסת ה"לקשרי" (218,000 שקלים; כל המחירים נכונים למועד פרסום הכתבה). המפרט כאן דומה לזה של הסקודה והפיג'ו, אך עם כמה שדרוגים: אמנם אין כאן זכרונות לכוונון המושבים וגם לא תאורת מטריקס לד, אך במקום זאת מקבלים מערכת שמע מעולה של Bose, ריפוד עור מלא, מצלמות היקפיות עם פונקציית 'מבט על', מסך מולטימדיה גדול יותר (9 אינץ') וגם תצוגה עילית של נתוני הנסיעה על גבי השמשה הקדמית.

לכולם יש גם חבילה רחבה יחסית של מערכות בטיחות. מניין כריות האוויר עומד על 6 בפיג'ו לעומת 9 בקודיאק ולא פחות מ-11 באאוטלנדר. לכולם יש בלימת חירום אוטונומית, במיצובישי ובפיג'ו היא גם מזהה הולכי רגל ורק בפיג'ו היא מזהה רוכבי דו-גלגלי. בנוסף מציעים כולם בקרת שיוט אדפטיבית, בקרת סטיה מנתיב (במיצובישי באופן תמוה ללא תיקון אקטיבי להיגוי), ניטור שטחים מתים במראות, התרעת עייפות ואורות גבוהים אוטומטיים.

אז סיכום הביניים מעניק יתרון מסוים באבזור למיצובישי, לפחות בגרסה הנבחנת. ומה לגבי התפעול? אפשר להתווכח האם הסקודה או המיצובישי עדיפים, ובכל מקרה שניהם מצוינים ועדיפים על התפעול המסורבל בפיג'ו, שם יותר מדי פונקציות מופעלות ממסך המגע.

שימושיות ומרווח

מושב הנהג של המיצובישי הוא הגבוה ביותר ומעניק תחושה ג'יפונית יותר ביחס לאחרים. עם זאת, שדה הראיה סביב הוא הכי פחות טוב, לכל הכיוונים, בגלל שטח מת לפני החרטום הגבוה, קורות A ענקיות וקורות C עבות. למושב הנוסע, באופן מפתיע, אין כוונון לגובה.

הסקודה מציע שדה ראיה טוב מאוד ותחושה של ישיבה בתוך הרכב, אך לא 'עמוק' מדי בתוכו. המושב רחב ונוח עם שלל אפשרויות כוונון מסייע אך היינו שמחים אם ההגה היה יוצא מעט יותר רחוק החוצה.

הפיג'ו מציע את שדה הראיה הטוב ביותר, ולמרות זאת התחושה היא של ישיבה מאוד עמוקה בתוך הרכב ופחות גבוהה ושולטת. הוא הכי רחוק מתחושת הישיבה הג'יפונית, שיש לא מעט לקוחות שמחבבים. ההגה הקטן יוצא רחוק החוצה ומאפשר תנוחת ישיבה טובה אך לא כולם אוהבים את המיקום הנמוך שלו ביחס ללוח המחוונים.

השורה השנייה של המיצובישי סבירה. המרווח לראש לא מרהיב, המושב עצמו הוא הצר ביותר לשלושה נוסעים אבל בסיס המושב ארוך יחסית ומציע תמיכה סבירה בירכיים. כמובן, יש יציאות מיזוג לשורה השנייה (כמו בכל שלוש המכוניות) ויש כיוונון של טמפרטורת המזגן. המיצובישי הוא היחיד עם כיסוי עבה ויעיל לגג הפנוראמי.

השורה השלישית היא הפחות מוצלחת מבין המתמודדות. הכניסה והיציאה לשורה האחרונה מוגבלות בגלל בליטת הגלגל. המרווח לרגליים מצומצם במיוחד וכדי להכניס מבוגר (אפילו נמוך) תצטרכו לקדם את השורה השנייה ו-"לאכול" ממרווח הרגליים של היושבים בשורה השנייה. גם המרווח לראש לא מוצלח.

הסקודה הוא ככל הנראה, ובקרב צמוד, הטוב ביותר בשורה השנייה. בסיס המושב שלו ארוך כמו במיצובישי, לרוחב הוא עדיף על היפני אך מעט פחות מרווח ביחס לצרפתי. מרווח הראש טוב בהרבה משני האחרים. יש פה יציאות מיזוג עם שליטה בטמפרטורה ויש יציאות USB ואפילו שקע חשמל ביתי.

הכניסה והיציאה לשורה השלישית נוחות יחסית, בעיקר בגלל מדרך לרגל במפתן הדלת. מאחור הוא לא המרווח ביותר אבל המרווח לראש מוצלח והמרווח לרגליים טוב מהאאוטלנדר ומעט נופל מה-5008. המושב עצמו הוא הנמוך ביותר.

ל-5008 שלושה מושבים נפרדים בשורה השניה. הם לא הכי רחבים והבסיס שלהם קצר יחסית ונמוך, אך כל אחד מהם זז בנפרד ומציע יותר גמישות בהושבה. המרווח לראש מאוד לא מרשים בגלל גג השמש הגדול. כיסוי הרשת של הגג לא יעיל מספיק בקיץ. יש כאן יציאות מיזוג אך עם שליטה על עוצמת האוורור ולא על הטמפרטורה.

השורה האחרונה של הפיג'ו היא הטובה ביותר כאן. המושבים לא נמוכים מדי, המרווח לרגליים הוא הטוב ביותר, המרווח לראש סביר והכניסה והיציאה, גם אם לא מבריקות, עדיפות בהרבה על המיצובישי.

תא המטען של המיצובישי ניצב איפשהו באמצע. על הנייר הוא הקטן ביותר אך בפועל הוא מרגיש שימושי יותר משל הפיג'ו בגלל מבנה מוצלח יותר. קיפול שורת המושבים האחרונה פשוט מאוד, אך באופן מוזר צריך לפרק את משענות הראש הענקיות לפני כל קיפול. את השורה השניה ניתן לקפל מידיות בתא המטען. לכל הרכבים יש שקע 12 וולט בתא המטען ברכב.

לפיג'ו יש תא מטען קטן יחסית כשכל המושבים בשימוש. הוא גבוה יחסית, קצר והזווית של מושבי השורה האחרונה "אוכלת" חלק מהחלל. קיפול השורה האחרונה הוא המורכב ביותר ואת השורה השניה ניתן לקפל רק מלפנים.

הסקודה מנצח בבירור את סעיף תא המטען. יש לו את התא הגדול והפרקטי ביותר כאשר כל המושבים בשימוש בזכות שטח הטענה גדול יותר ויכולת העמסה גם לגובה. את המושבים של השורה השלישית ניתן לקפל בקלילות וגם את אלו של השורה השניה.

אין ספק שהקרב פה הוא בין הפיג'ו והסקודה. לפיג'ו יש שורה שלישית טובה מאוד ושורה שניה עם יתרונות וחסרונות לעומת הסקודה. הסקודה מנצח בזכות היתרון הברור בתא המטען והיכולת לקפל בקלות את המושבים. האאוטלנדר לעומתם פחות מרווח ושימושי.

נוחות נסיעה

האאוטלנדר מצויד בחישוקי 20 אינץ' שאולי נראים טוב, אבל הם פוגעים באופן משמעותי בנוחות הנסיעה. למה לכפות אותם על הרוכשים שרוצים דגם מאובזר יותר מהבסיסי, שמגיע עם חישוקי 18 אינץ' וצפוי להיות נוח יותר?

בתוך העיר זה מורגש במיוחד. האאוטלנדר עסוק, מגיב לרוב המהמורות ומרגיש נוקשה מדי. בעיר גם נשמעים רעשי מתלים. כשיוצאים מחוץ לעיר הוא משתפר במידה מסוימת אך עדיין מפגשים שלו עם פסי חיבור בכביש יכולים להזיז אותו יותר ממה שנהוג. בידוד הרעשים משמעותית פחות טוב, בעיקר בסעיף רעשי הדרך.

הסקודה נוקשה יותר מהפיג'ו אך מעודן יותר מהמיצובישי. הוא נהנה מריסון בולט ולא מעביר הרבה מהמורות פנימה לתא הנוסעים בנסיעה עירונית. מחוץ לעיר הוא כנראה המרוסן ביותר ומקנה תחושה של רכב בוגר מאוד, נינוח ויציב. בידוד הרעשים טוב מאוד ורק רעשי הרוח שלו מעט חזקים יותר ביחס לפיג'ו.

הפיג'ו הוא הנוח במבחן. בתוך העיר הוא מרגישה רך וסופג את המהמורות באופן מעט יותר מרשים ביחס לסקודה. מחוץ לעיר הנוחות הטובה נשמרת והוא מוצלח מאוד למרות שהוא זז מעט יותר על המתלים. בידוד הרעשים שלו סביר, אך הסקודה עדיף עליו בכל הנוגע לרעשי הכביש. הצרפתי לעומת זאת מבודד טוב יותר רעשי רוח, ושוב מדובר בפער קטן מאוד.

לסיכום סעיף הנוחות, הפיג'ו והסקודה קרובים מאוד ועדיפים על המיצובישי. לפיג'ו יתרון לא גדול בתוך העיר ולסקודה יתרון קטן מחוצה לה. את המיצובישי נשמח לפגוש בגרסת הבסיס כדי לראות עד כמה החישוקים הקטנים יותר ישפרו את המצב.

מנוע וביצועים

למיצובישי המנוע הגדול ביותר כאן (2.5 ליטר, 181 כ"ס), עם גיר רציף אך ללא מגדש טורבו. הפיג'ו מצויד במנוע 1,600 סמ"ק טורבו ששודרג מ-165 כ"ס במקור ל-180 כ"ס, משודך לתיבה אוטומטית 8 הילוכים, והסקודה נותר עם אותו מנוע טורבו 1.5 ליטרים בעל 150 כוחות סוס ותיבה רובוטית כפולת מצמדים (7 הילוכים).

הפיג'ו היה הזריז ביותר. הוא יוצא בנחישות מהמקום ובהחלט מרגישים את פער הסוסים ביחס לסקודה. הוא גם מקדים את המיצובישי אך בפער קטן יחסית. האאוטלנדר מפתיע עם ביצועים נחושים יחסית והוא נשאר יותר קרוב ל-5008 מאשר לקודיאק. בהחלט לא מה שציפינו מרכב בלי מנוע טורבו.

לכולם שליטה מההגה על החלפת ההילוכים, כאשר התיבה הצרפתית – שמוצאה מיפן בכלל – היא הזריזה יותר בהעברות הילוכים. הנתון האחרון מפתיע כי מדובר בתיבה פלנטארית לעומת תיבה כפולת מצמדים של הצ'כית. המיצובישי לא נמדד כאן כי יש לו תיבה רציפה שלמעשה מדמה החלפת הילוכים באמצעות המחשב.

האאוטלנדר היה קרוב מאוד לאירופים בצריכת הדלק, עם 8.7 ק"מ לליטר בסיכום יום המבחן המאומץ, לעומת 8.8 קמ"ל זהים בקודיאק וב-5008. בשיוט הבין עירוני היה ה-5008 החסכוני ביותר בפער לא קטן, עם 13 קמ"ל, לעומת 11.9 קמ"ל במיצובישי ו-11.7 קמ"ל בסקודה. עניין מפתיע מאוד בהתחשב בגודל המנוע ובתיבה הרובוטית שידועה בחסכנותה. במבט לאחור גילינו שגם במפגש הקודם בין הצ'כי והצרפתי המצב היה דומה.

הסברים אפשריים? ה-5008 קל משני האחרים ב-50 עד 100 ק"ג ותיבת ההילוכים של הסקודה מעבירה הילוכים לאט יחסית.

התנהגות כביש

האאוטלנדר מכוון לשוק האמריקאי ובהתאם אנחנו מגלים שהוא מעדיף נסיעות רגועות על כבישים מהירים מאשר התפתלות בכבישים הרריים. ביחס לשני האחרים יש לו את רכינת המרכב הגדולה ביותר, שנובעת גם מהמיקום הגבוה של מושב הנהג. בנוסף, הבלמים שלו מעט ספוגיים, האחיזה האבסולוטית לא גבוהה מספיק וההגה מהיר מדי וגורם לו לפנות מהר ובאופן קצת יותר מפתיע.

הסקודה ניצב באמצע. מצד אחד הוא הרבה יותר מדוייק ומרגיש הרבה יותר נכון לנוע בין הסיבובים. יש לו אחיזה גבוהה (כנראה הגבוהה במבחן) לצד נטייה קלה לתת היגוי. ההגה קל מדי והבלמים טובים. ביחס לפיג'ו הוא פחות נכון לשנות כיוון במהירות, אך בכל מקרה הוא צפוי מאוד ובטוח.

הפיג'ו מרגיש ממש כמו מכונית נוסעים ולא כמו רכב פנאי. זה מתחיל מתנוחת ישיבה הרבה יותר ספורטיבית, ממשיך עם תזזיתיות מפתיעה שלא באה על חשבון אחיזה טובה (אבל לא כמו של הקודיאק) ומסתיים בכמעט אפס רכינה של המרכב. הוא משנה כיוון בקלילות, ההגה שלו מהיר מאוד אך הוא עדיין מספיק צפוי ובטוח כדי שגם נהגים שפחות אוהבים להשתובב בכביש ירגישו בטחון בנהיגה בו.

בסופו של יום שוב הקודיאק וה-5008 מסיימים צמודים. הפיג'ו מחובר יותר לנהג וקרוב בהרבה למכונית פרטית. הסקודה מעט יותר מגושם אך הוא צפוי ובטוח בפני עצמו. אם תנהגו את המיצובישי בכבישים מהירים כל היום כנראה שלא תבינו מאיפה נובע הפער, אך ככל שתבלו איתו יותר בכבישים מפותלים כך תרגישו את רכינת המרכב הברורה ואת הפער באחיזה.

סיכום

רכבי הפנאי עם שבעה מקומות הפכו לסוג של סמל סטטוס בשוק המקומי, ומחיריהם גבוהים בהתאם. הביקוש העירני לדגמים אלו בשוק היד השניה יעיד כל כך.

מיצובישי אאוטלנדר מביא משהו חדש לקטגוריה - הופעה דרמטית של רכב פנאי. אנשים יוכלו לחשוב שקניתם טויוטה לנד קרוזר או אפילו משהו של קדילאק, ולאו דווקא מוביל נוסעים עממי עם 7 מושבים. המיצובישי מבריק גם עם תא נוסעים איכותי במיוחד ומפרט אבזור נדיב. גם הביצועים וצריכת הדלק טובים מהציפיות, אבל דווקא בסעיף המרחב הפנימי הכל כך חשוב המיצובישי לא מתבלט, וגם נוחות הנסיעה שלו פחות טובה בבירור. על התנהגות הכביש עוד אפשר לסלוח בהתחשב בייעוד.

סקודה קודיאק לא ממש השתנה במסגרת מתיחת הפנים וזה לא בהכרח רע. הקודיאק נותר רכב מרשים לנוסעים עם אבזור טוב, תנוחת ישיבה לא רעה, מרווח טוב לנוסעים, הנדסת אנוש יעילה, נוחות מצוינת (בעיקר מחוץ לעיר) והמון פריטים קטנים שהופכים אותו לשימושי במיוחד. המקום בו הוא נותן נוק-אאוט לאחרים הוא בתא המטען, אבל למרות זאת הוא לא מושלם. הביצועים שלו פושרים בגרסה הזו והוא מרגיש יותר מגושם מהפיג'ו. בנוסף, העיצוב של תא הנוסעים (בשונה מהאיכות) מתחיל להסגיר את גילו.

פיג'ו 5008 הוא רכב עם לא מעט ניגודים. אמנם מדובר ברכב פנאי, אך הוא לא ממש קשוח ולא מרגיש גבוה במיוחד. תא הנוסעים מרגיש מעט כהה ופשוט והנדסת האנוש שלו נופלת משל האחרות. אפילו תא המטען שלו, נקודה משמעותית ברכב כזה, קטן משל שתי האחרות. מצד שני, בהרבה מאוד תחומים הפיג'ו הרשים מאוד. הוא הנוח בחבורה, יש לו התנהגות כביש נפלאה, הוא מציע את המרווח הטוב בשורה השלישית ולהסעת 5 ילדים + 2 מבוגרים הוא יהיה עדיף על האחרים – כולל במצב שבו תצטרכו למקם 3 מושבי בטיחות בשורה השניה. לצד כל אלו הוא היה החסכוני ביותר (בפער קטן) ויחידת ההנעה שלו היא החזקה מכולן. עכשיו נותר לכם רק לבחור.

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות