פיג'ו 2008 דיזל - מבחן רכב

עיצוב

בפעם האחרונה שנהגנו ב-2008 זאת היתה גרסת הפרימיום והיא קיבלה מחמאות רבות על העיצוב המרשים. היא נראית קשוחה, כמו שרכב פנאי קטן צריך להראות, עם אפקט הגעה מרשים. כן, היא יכולה להיראות מעט "מתאמצת" וקצת יומרנית, אך היא בכל זאת מכונית מאוד מרשימה.

לכן, כשנתקלנו הפעם בגרסת האקטיב הפשוטה, זיהינו מיד את הפערים בין השתיים. ה-2008 היא עדיין מכונית שנראית טוב, אבל העניין הוא הפשטות שלה לעומת הגרסה המעוצבת יותר. החישוקים הם חישוקי 16 אינץ' קטנים יותר עם צמיגים שמנמנים סביבם. הרבה ניקלים בשמלות הצד ובגריל הענק לא הגיעו לגרסה הזאת. גם האגזוזים ופסי הגגון לא לא עשו דרכם לכאן. בלי כל אלו, התוצאה שמתקבלת היא של מכונית נמוכה יותר וארוכה, והפרופורציות שעושות טוב לגרסאות היקרות קצת מתפספסות כאן. הצבע הלבן של רכב המבחן בטח שלא הוסיף.

בתוך הרכב המצב יותר טוב. העיצוב המינימליסטי המבריק של הדור האחרון של פיג'ו מגיע גם לכאן, כאשר בקומה העליונה יש מסך מולטימדיה ניצב ולוח מחוונים אנלוגי. הקומה מתחת מרכזת מעט כפתורים פיזיים וחומר שנראה כמו קרבון-פייבר. חבל רק שהכל צבוע בצבע שחור אפלולי.

תא הנוסעים

כשמתיישבים בתוך הרכב מתברר שהוא נראה טוב אבל מרגיש קצת פחות. בחלק העליון תמצאו שלל פלסטיקים רכים אך משם ומטה תיתקלו בעיקר במשטחים מחוספסים ונוקשים. תנוחת הישיבה היא סיפור בפני עצמו. הכיסא במצבו הנמוך ביותר קרוב מדי לרצפה הגבוהה. מי שאוהב לשבת גבוה לא יתרגש מהאילוץ, אך אנשים שנהנים לשבת קרוב לרצפה יגלו שהתמיכה לירכיים לא מספיק טובה.

כשמביטים קדימה רואים מכסה מנוע שטוח, באמצעותו אפשר להבין היכן בדיוק מסתיים הרכב. לצד קורות A חסונות מאוד, שפוגעות בשדה הראיה לצדדים, מתקבלת תחושה של ישיבה ברכב שטח מסוקס ולא בג'יפון קטן. ההגה יוצא הרחק לאחור כך שלא חייבים לשבת קרוב מדי לדשבורד. גלגל ההגה עצמו, שזז ללא קשר ללוח המחוונים, מסתיר במצבים רבים את המחוונים למרות שהוא קטן מאוד.

המרווח לרגליים טוב במושב הנהג ובמושב הנוסע לצידו. המרווח לראש טוב אפילו אם לא התמקמתם קרוב לרצפה. שדה הראיה לאחור מצומצם למדי וכך גם לצדדים. לנוסעים מאחור הכניסה פחות נוחה בגלל דלת קטנה יחסית. המושב האחורי עצמו מציע מרווח סביר למבוגרים, בתנאי שהנהג או הנוסע לצידו לא החליטו לשבת נמוך מדי או רחוק מדי לאחור. 3 מבוגרים יכנסו פה אך יחושו בצפיפות. אין כאן יציאות מיזוג לאחור (דבר שכיח בקטגוריה) ותאי האחסון די קטנים. תא המטען גדול מאוד, עם 400 ליטרים רשמיים ומבנה רבוע ומוצלח.

נקודה נוספת שחשוב לציין היא האבזור. רכב המבחן הגיע בגרסת האקטיב והגרסה הזאת מרגישה מאוד בסיסית. בין החוסרים לעומת הגרסה המאובזרת: לוח מחוונים דיגיטלי, בלם יד חשמלי, בקרת שיוט אדפטיבית, כניסה והנעה ללא מפתח, מראות חשמליות ועוד. מה כן יש? מסך מולטימדיה עם אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, בקרת סטייה מנתיב אקטיבית ובלימה אוטונומית. פריט אבזור שנדיר למצוא ובהחלט נמצא כאן הוא מצלמת חנייה עם "מבט על" ואליה מצטרפים חיישני חנייה מאחור.

נוחות נסיעה

במפגש הקודם שלנו עם ה-2008 הייתה זו הגרסה המאובזרת, שמציעה כאמור חישוקי 17 אינץ' יפהפיים. האמת, ככל שזה נוגע לנוחות הנסיעה, חישוקי ה-16 אינץ' של גרסת האקטיב הם שדרוג מוצלח. עם השברים העירוניים האקטיב מתמודדת בצורה עדיפה. הכיול רך יחסית, ממש כמו באח המאובזר, והמתלה לא ארוך אז נרשמות פה ושם סגירות מתלה. מהעבר השני, החתך הגבוה של הצמיג מסייע בספיגת חלק מהטלטלות. ביותר מקרים מצאנו את עצמנו מרוצים מה-2008 הזה ורק על רצף מהמורות ארוך הוא ממש קיפץ והתנועע.

גם מחות לעיר הנוחות עדיפה אך מסיבות שונות לחלוטין. כמו אחיו, גם כאן הוא נוח מאוד רוב הזמן ורק על גלים גבוהים או מהמורות הוא עלול להתנדנד. היתרון כאן נרשם בגלל בידוד הרעשים. הוא לא מבריק, חייבים להגיד את זה, אך בגרסה הזאת יש פחות רעשי כביש. בשיא הכנות, לא ברור לנו מדוע, כי רוחב הצמיגים זהה, ובכל זאת, יותר שקט פה. רעשי רוח לעומת זאת נשמעים כבר מעל 100 קמ"ש.

מנוע ותיבת הילוכים

את המנוע הדיזל הזה אנחנו מכירים היטב מדגמי הקונצרן האחרים ותמיד חיבבנו אותו. השילוב שלו עם ה-2008 מוצלח במיוחד. עם 30.6 קג"מ, המומנט שלו נדיב בהרבה מבגרסת הבנזין (7 קג"מ יותר). רצועת הכוח, כמקובל בלוגמי סולר, צרה יותר, אך התיבה מפצה עם הילוכים יחסית קצרים שמפיקים את המיטב מהמנוע.

שיא המומנט מגיע כבר ב-1,750 סל"ד ומשם הרכב נע בקלילות מרתקת על כנפי המומנט. המשקל של ה-2008 בגרסה זו ניצב על הצד הכבד של הסקאלה, אך כשעוברים את שיא המומנט הדבר לחלוטין לא מורגש.

בתוך העיר הקפיצה בין שיא מומנט וכל מה שלפניו יכוהל להכתיב יציאה קצת פחות חלקה מהמקום, אך באמת שמדובר בעניין איזוטרי. התיבה מתפקדת באופן חלק רוב הזמן, אך היא לא אחת המהירות שתפגשו.

כשמגיעים לשיא ההספק (130 כ"ס, זהה לגרסת הבנזין) המנוע יתחיל לאבד אוויר, אבל בגלל יחס ההילוכים הקצר יחסית ההילוך הבא תמיד ממהר להגיע ומאפשר לשמור על קצב טוב. כך, הבדלי התאוצות בין גרסאות הבנזין והדיזל זניחים.

כל זה מביא אותנו לצריכת הדלק. הדיזל, בניגוד לאחיו שותה הבנזין, נמנע מהטיפה המרה וחוסך באדיקות. בתנועה שכולה עירונית ואיטית עמדה הצריכה על כ-10.5 ק"מ לליטר (טוב מהנתון שהשגנו עם גרסת הבנזין במבחן משולב!). כשלוקחים בחשבון גם נסיעות בין עירוניות רבות ודי רגועות (רוב הזמן) הרכב הקטן והחסכוני הגיע לנתון צריכת דלק מרשים של כ-19 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

פיג'ו 2008 הוא רכב צפוי ובטוח לנהיגה. הרכות שלו הופכת את אובדן האחיזה לאירוע שמאוד קל לזהות ולהגיב אליו בזמן. האחיזה האבסולוטית טובה וקשה להוציא את הרכב משלוותו – חוץ במקרה אחד. המומנט השופע, ומנוע כבד יותר בחזית, יגרמו לרכב הפנאי הקטן להרחיב קו בתת היגוי ברור מאוד, אם תחליטו ללחוץ על דוושת התאוצה דווקא בתוך הסיבוב.

על פניו, ההגה הקטן והספורטיבי עם התגובות המיידיות מדרבן לנהיגה ספורטיבית. מהר מאוד תבינו שזה לא ממש הקטע של ה-2008. המרכב נוטה לרכון ובאופן מוחשי, והתגובות של הרכב להעברות משקל סבירות אבל הוא לא מעודד לנהיגה יותר זריזה מכפי שמקובל ביום יום.

ההגה המהיר והמיידי מפריע מעט בנהיגה בכבישים מהירים, שם נדרשים פה ושם תיקונים כדי להשאיר את הרכב בנתיב.

סיכום

כשבוחנים את יחידות ההנעה של פיג'ו 2008 זו מול זו (כלומר, אלו ששורפות דלק), הדיזל מרשימה מאוד. היא מרגישה גמישה יותר מאחותה מונעת הבנזין (הטובה לכשלעצמה), היא חסכונית ממנה באופן משמעותי ויש לה אופי שמאוד מתאים ל-SUV הקטן.

עם האבזור המצומצם של גרסת האקטיב והתחושה הפשוטה מחוץ לרכב וגם בתוכו, אנחנו מבינים מדוע הגרסה הזו הוצמדה למחלקת ציי הרכב של היבואן. אבל אז, כמה שעות לפני שהמבחן נכתב ונשלח, התרחש טוויסט בעלילה. היבואנית הודיעה שמעתה גרסת הדיזל תוצע גם בגרסת הפרימיום המרשימה, והמסקנות שלנו השתנו. למרות מחיר גבוה יותר וככל הנראה גם נוחות מעט פחות מוצלחת, אין ספק שהדיזל פרימיום היא לטעמנו הגרסה המומלצת ביותר של ה-2008. לפחות עד שנבחן את הגרסה החשמלית על כבישי ישראל.

לדגמי פיג'ו בישראל – פיג'ו

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות