את המפתח ל-RS4 קומפטישן קיבלתי במרכז של אודי בשדה התעופה במינכן. ככה סתם, בלי דרמה שאמורה להתלוות לנהיגת מבחן באחת המכוניות הקיצוניות שאודי ייצרה מעולם. חיוך, איחולי דרך צלחה ויאללה, תן גז. סגור.
רגע לפני, אני מחפש את ספר הרכב בתא הכפפות, יש לי עוד כמה עניינים לוודא לפני הטיסה. ושם נח לו עמוד מנוילן היטב עם הודעה בזו הלשון: "לחץ האוויר בצמיגים מותאם למהירויות מעל 250 קמ"ש. אם אתה מתכוון לבחון את המכונית במהירות של מתחת ל-250 קמ"ש, יש להוריד את לחץ האוויר לערך המתאים".
אודי הרשמית, בלי להתבלבל או להסס או לוודא שמאחורי ההגה יושב מישהו שהוא גם אחראי מספיק לעוף נמוך ומהר, אומרת לי שחור על גבי לבן: "אנחנו מצפים שתנהג במכונית שקיבלת מאיתנו במהירות של 290 קמ"ש. זה נכון, אבל במקרה ואין לך את הוואבוס הנדרשים, או את הכישורים המתבקשים, או אם יש לך תירוץ מביך אחר, הואל בבקשה לסור לתחנת הדלק הקרובה כדי להתאים את לחץ האוויר בצמיגים ליכולת הפאתטית שלך". התאהבתי.
האמת שזו אהבה בת 29 שנים. לפני שלושה עשורים עמדתי מול RS2, וכמו כולם הבנתי שאודי המציאה ז'אנר חדש לחלוטין: מכוניות ספורט קיצוניות במרכב סטיישן. הכינוי של הז'אנר החדש היה "פורשה 911 למשפחות". והיא אכן השתמשה במכלולים רבים שנלקחו היישר מ-911, כולל חישוקי לובסטר ומראות. והיא גם הורכבה בפס הייצור של פורשה, במשך שנה וחצי בלבד.
שש שנים מאוחר יותר הצלחתי לשכנע את אודי לתת לי לנהוג בדור הראשון של ה-RS4. אספתי את המכונית באינגולשטאדט, ונסעתי לפגוש חברים בפריז ומשם לוואל טורנס לגלוש סנובורד. חתיכת סיבוב של אלפי קילומטרים. לא היה אז ווייז, והניווט בכבישים התבצע בעזרת מפות ושלטי הדרך.
אני זוכר היטב את הנסיעה הזאת. את המהירות שבה ירדו הקילומטרים עד ליעד הקרוב בשלטים, את הנהיגה לאורך שעות רבות במהירות של יותר מ-200 קמ"ש, עם שלושה גלשני סנובורד ארוכים ושלוש מזוודות מתפקעות שוכנים ברווחה בתא המטען. השילוב המוחלט בין השימושיות לבין הספורטיביות הקסים אותי. הבנתי אז, ולא שיניתי את דעתי עד היום, שמכונית סטיישן ספורטיבית היא הפורמט המושלם. לפחות עבורי.
ה-RS4 לא הייתה אף פעם מושלמת כמכונית ספורט. היא שודרגה והתחזקה עם השנים, אבל תמיד נשארה עם חולשה מסוימת באופן שבו אפשר היה לתקוף איתה עיקולי הרים או פניות מסלול הדוקות. הייתה לה נטייה ברורה לתת היגוי, החלקה של החלק הקדמי בקשת רחבה יותר ממסלול הפניה המבוקש.
תת היגוי נחשב תמיד למאפיין ניהוג בטוח יחסית, שכן התגובה הרפלקסיבית הטבעית של נהגים חסרי מיומנות היא הורדת הרגל מדוושת הגז או חידוד זווית ההגה. בכל אחת משתי התגובות האינטואיטיביות הללו נוצרת בפועל בלימה, ולכן עובר משקל לחלק הקדמי.
הפעולה הזו, שדוחקת את הצמיגים הקדמיים לאספלט, מגדילה כך את האחיזה ומחזירה את המכונית - ובלי דרמות מיותרות - למסלול המתבקש. אודי, כך הסתבר, העדיפה לשמור על חיי רוכשי המכונית במקום לענג אותם. כי בנהיגה ספורטיבית תת היגוי הוא אמצעי מתסכל, וגם מאט.
כל זה היה נכון עד לפני שנתיים. השמועה אומרת שלמחלקת הספורט של אודי בנקרסאולם הגיעו כמה מהנדסים חדשים עם ראש שונה ומגניב יותר משל קודמיהם. יחד עם קבוצת נהגי הניסוי של החברה הם הקימו צוות חשיבה במטרה להפוך את RS4 למשהו אחר לגמרי. יש הטוענים שהמניע להקמת צוות החשיבה המוכשר הזה היה הכוונה של ב.מ.וו להציג לראשונה M3 חדשה גם במרכב סטיישן. כך או אחרת, פרויקט קומפטישן של אודי יצא לדרך.
חבילת השינויים מתחילה כמובן, במערכת המתלים, עם שדרוג הקפיצים שניתנים כעת לכיוון ידני כולל אפשרות הנמכת מרכב עד שני ס"מ בעזרת ערכה פשוטה בתא המטען. כמובן שגם בולמי הזעזועים שונו, וגם אותם אפשר לכוון ידנית, לשלושה מצבים - שניים לשיכוך כיווץ איטי או מהיר, ואחד לשיכוך החזרה.
ויחד עם שינויי התוכנה במנוע, שדרוג תוכנת תיבת ההילוכים, שינוי הפרמטרים של מערכת ההנעה הכפולה ושל הדיפרנציאל האחורי מוגבל ההחלקה, דיאטה של כ-35 ק"ג במשקל ומעבר לחישוקי "20 שנעולים בצמיגי פירלי מותאמים במיוחד, השינוי אמור להיות דרמטי.
המנוע נשאר אותו V6 כפול מגדשים שמספק 450 כ"ס, אבל הגבלת המהירות האלקטרונית נכנסת כאן לפעולה רק ב-290 קמ"ש והזינוק ל-100 אורך - על פי נתוני אודי - 3.9 שניות, 0.2 שניות פחות מ-RS4 "רגילה".
ואיך כל היופי הזה מתנהג? על האוטובאן היוצא ממינכן לכיוון אינסברוק, בירת חבל טירול שבאוסטריה, אני ממלמל לעצמי את תפילת הדרך ומוסיף גם קטע מפרק צ"א בתהילים, ומחליט שאם באודי כיוונו את לחץ האוויר בצמיגים ל-290 קמ"ש, זה גם מה שהם יקבלו.
בכל פעם שהכביש קצת מתפנה מהתנועה הצפופה, המכונית מאיצה וצוברת מהירות באופן שמדביק אותי אל הבאקט, מושב מרוץ שהוא גם יפה וגם מייצר תמיכת צד מצוינת בלי להיות קשוח או נוקשה מדי. תחושת הביטחון המוחלט שהקומפטישן משדרת במהירות גבוהה מאוד היא יוצאת דופן. פשוט מפלצת אוטובאן חלומית.
בהתרפקות נוסטלגית על המסע ההוא מלפני 26 שנים אני מפנה את החרטום לכיוון הוכזולדן, עיירת סקי אוסטרית בחבל טירול הנמצאת בגובה 2,000 מטר מעל פני הים, ומגלה שמחוץ לכביש המהיר היא מרגישה מאוד קלילה ומדויקת.
גם ברצף מהיר של פניות שמאל ימין, הסטיישן הזאת נשארת מאוזנת לגמרי, והמתלים המשודרגים מרסנים כל נדנוד של העברת משקל. ותת ההיגוי, אותו אלמנט ישן ומבאס? ובכן, אין. כלום, לא נשאר ממנו זכר. בשום מצב. גם תחת האצה חזקה בתוך הפנייה, גם תחת פרובוקציה מעולמות הביזאר. שום כלום נפלא.
למחרת מוקדם בבוקר, הטמפרטורה היא מינוס 6 מעלות, האספלט המנומר במשטחי שלג קפוא לגמרי. המכונית מגרגרת לה בעיקולים של הירידות התלולות וצמיגי החורף נאחזים בכביש כאילו מדובר בסליקס חמים על אספלט מסלול קיצי. ועכשיו אני מגלה שהפער בין מצבי הנהיגה השונים מורגש היטב.
במצב "קומפורט" תיבת 8 הילוכים אוטומטית של ZF מרסנת את המכוניות והופכת אותה לסתם סטיישן חזקה ומהודרת. ברור שזה מכוון, אפילו עם מכוניות כמו ה-RS4 אנחנו מבלים חלק גדול מהזמן בנסיעה מנהלתית. וזה גם ההסבר היחיד האפשרי לשאלה מדוע אודי בחרו בתיבת הילוכים אוטומטית, במקום כפולת מצמד שמתאימה הרבה יותר לנהיגה ספורטיבית.
בעמק, כשהטמפרטורות עולות מעל לאפס, אני בוחר במצב "דיינמיק". בום. הסאונד של המנוע הופך לבס עמוק וחזק, וכל לחיצה על דוושת התאוצה זוכה לתגובה מיידית ועוצמתית, משדרת סוג של עצבנות נוחה לשליטה.
אני מחפש כביש הרים מעניין ורואה במפה מקום שנקרא צוגיין שפיצה, או משהו כזה. מקום שקוראים לו שפיץ נשמע לי מתאים. אני מכניס את היעד למערכת הניווט ומתחיל ללחוץ. וכאילו פיזרו על המכונית אבק של קוסמים, ביציאה מפניות תחת תאוצה, הסטיישן הזאת מחליקה עכשיו את הזנב שלה בהיגוי יתר חינני. שני עשורים של טיל עוצמתי עם חיבה מוגבלת לפניות ועיקולים נגוזו ונעלמו, וכעוף החול ה-RS4 קומפטישן התרוממה והפכה למכונית ספורט אמיתית ומרגשת.
למחרת יוצאים לזיפלד, עיירה בגובה קצת יותר מ-1,000 מטרים שממוקמת ברמה הפופולרית ביותר לספורט חורף בטירול. אני כבר מרגיש לגמרי בבית והנהיגה בהתאם. בכניסה לעיירה במהירות תלת ספרתית זה פשוט קורה: רנו קנגו חבוטה יוצאת מחניה בנסיעה איטית לאחור וחוסמת את רוב הכביש. אני בועט בדוושת הבלם ומתפלל קצת.
שש בוכנות נושכות בדיסקים עצומים בקוטר 400 מ"מ. בלמים קרמיים צריכים אמנם חום כדי לעבוד באופן אופטימלי, אבל הכניסה שלהם לפעולה היא מיידית. לא מרגישים את פעולת ה-ABS, למרות שברור לי שהוא עובד. כי יש עדיין היגוי.
ה-RS4 קומפטישן פשוט נשתלת לתוך הכביש והאינרציה מעיפה אותי לפנים, וחגורות הבטיחות מתהדקות ומנקזות ממני את אוויר הריאות במהירות. חצי מטר, זה כל המרחק שנותר ביני לדלת האחורית של הקנגו. אני מתנצל עמוקות וחוטף בצדק צעקות. אבל מה שאני באמת רוצה לעשות הוא לצאת החוצה ולכרוע ברך. לא מול הזקנה, מול האודי. בערב אקרא שהבלמים כאן מקצרים את מרחק העצירה מ-100 קמ"ש בשני מטר. מזל גדול שלא התפשרתי על RS4 רגילה.
ובאמת ראוי למחוא כפיים ל-RS4 קומפטישן. לה ולמהנדסים ולנהגים שיצרו אותה. מדובר בתופעה מוטורית נדירה שבאה פתאום, ועומדת לחלוף בקרוב מן העולם. מכוניות מסוגה ייעלמו לגמרי מהנוף שלנו לטובת יצורים חשמליים חסרי זהות ואופי. ואני? אני כנראה כבר מבוגר מכדי לחלום בלילה על סוללות, על טווח נסיעה, על זמני טעינה ועל אורגן של אורות ופנסים על גלגלים.
אני מעדיף לחלום - ובמחיר הבלתי אפשרי של ה-RS4 זה באמת הדבר היחיד שנותר לי - על סטיישן עם מנוע רועם על טהרת הבנזין שמחליקה זנב ביציאה מהפניה.
2. רק מה עשית עם המצלמות?
יובל, 24-04-2024
אני הייתי שם עם אודי S5 אוונט ועל אף כל מאצי להימנע חטפתי שתיים
3. כמה השקעה במוצר פג תוקף
אמיר, 26-04-2024
וואוו יצרני הרכב הותיקים בצרות....עזבו את עניין הרעש,הריח וההרגשה (המדומיינת ששטיפת מוח מפירסומות וסרטים השפיעה על כולנו הנהגים״המבינים״)מוצר מול מוצר כרכב ספורט המכוניות החשמליות עושות בית ספר גם לגרסאות קצה יקרות ומושקעות בטירוף!!ובשליש מחיר-לא מקנא בתעשיית הרכב האירופאית הסינים הולכים לפרק אותם
5. חווית קריאה
איתן, 26-04-2024
כתיבה נפלאה. תיאור חי של עולם הולך ונעלם.
6. תמיד כיף לקרוא אותך
שי, 26-04-2024
כתיבה כיפית רתומה להבנה מוטורית
8. טוב ., זאת - כתבה!
תומר, 01-05-2024
קראתי כל משפט בשקיקה, כבר הכנסתי את עצמי למצב שאני מאחורי ההגה שם., בטירול. שאפו
074-799-1900 
מתעניין ברכישת רכב ?
קבל ייעוץ מומחה
