דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

משחזרים את אנטבה: עם הלוחמים מאחורי ההגה

Getting your Trinity Audio player ready...

השעה 22:55, ה-3 ביולי 1976. אי שם מעל אגם ויקטוריה, אוגנדה, מטוס הרקולס מספר 435 של טייסת 131 מתחיל בהנמכה לקראת נחיתה. הוא הראשון במבנה של ארבעה, והוא גם זה שבתוכו מתארגן כעת כוח הפשיטה הראשון של סיירת מטכ"ל. אלו הדקות האחרונות לפני תחילת אחד המבצעים הצבאיים המסעירים בהיסטוריה, וללא ספק המפורסם וההרואי ביותר שישראל ביצעה. פעולה לשחרור חטופי מטוס אייר פראנס שנחת באנטבה, שיצאה לדרך כשכל מי שלקח בה חלק - המתכננים, המבצעים, המפקדים והדרג המדיני - ידע כי המרחק בין הצלחה לכישלון הוא זעיר.

יובל שנים אחרי, מינוס 120 דקות בערך, נפתחת הרמפה האחורית באותו מטוס הרקולס בדיוק. סגן ג', פקח העמסה בטייסת, מוריד ממנה צמד מגלשיים שמאפשרים למרצדס שחורה עם דגלי אוגנדה ומספר רישוי זהה למקור, ומאחוריה לנד רובר עתיק, לגלוש אל מסלול הבטון של בסיס חיל האוויר בנבטים.

מאחורי ההגה של שני כלי הרכב האלה יושבים הנהגים ש-50 שנה מוקדם יותר, מצאו את עצמם בליבה של היסטוריה בהתהוות. עמיצור כפרי במרצדס, אייל ירדנאי בלנד רובר. השניים מזנקים החוצה מכבש המטוס, צמודים אחד לשני כמעט כמו אז, באותו לילה באנטבה. הם לא בני עשרים ומשהו, הם לא אמורים לשעוט לכיוון הטרמינל בו מוחזקים בני הערובה וגם לוחמי כוח הפריצה שישבו ברכבים באותו לילה לא כאן. ובכל זאת, כמה עשרות אנשים צופים בהם ואף אחד מהם לא נותר אדיש למראה.

רק אורי בן נר, נהג הלנד רובר השני, חסר להשלמת התמונה. בן נר נפטר לפני מספר שנים לאחר מאבק במחלת הסרטן, אבל יש סיכוי טוב שהוא מביט באירוע מלמעלה ומוטרד מעט מאי דיוקים פה ושם.

על המבצע לחילוץ הישראלים שהוחזקו כבני ערובה באנטבה נכתבו ספרים, צולמו תוכניות דוקו, הופקו סרטים הוליוודיים ונערכו אלפי ראיונות עם כמעט כל מי שלקח בו חלק. לכאורה, אין מה לחדש. חוץ מהחלק המוטורי, זה שהפך למכריע ביצירת אלמנט ההפתעה ולמרכיב קריטי בפשיטה הזו. כל פשיטה בעצם. למעלה משנה נדרשה להשגת האישורים מדובר צה"ל ולמציאת מכוניות דומות למקוריות - שכן גורלן של האחרונות לא ידוע עד היום ואם מישהו מספר לכם אחרת, הוא מטעה. פרק זמן ארוך במיוחד נדרש גם כדי לשכנע את הנהגים שאחזו אז בהגה, אנשים מדור שהתמקד יותר בלעשות ופחות בלדבר, לספר את הסיפור שלהם בפעם הראשונה.

מאותו הכפר

נהג מבצעי הוא אחד המקצועות החשובים והנחשבים ביותר בסיירת מטכ"ל. היום מגיעים אליו רק לאחר סיום מסלול לוחם (שנה ושמונה חודשים), תהליך איתור של מספר שבועות, קורס קצינים ואז עוד שנה של מסלול הכשרה שעוסק כולו במקצוע הנהיגה. יכול להיות שיש עוד גופים בעולם שמשקיעים כל כך הרבה משאבים באיתור והכשרה של נהגים מקצועיים. סביר להניח שרובם קשורים איכשהו לספורט מוטורי.

"מסלול נהג מבצעי זה כמו קורס טייס ביחידה", אומר ירדנאי, שעד היום משרת במילואים כמדריך נהיגה מבצעית. "במבצעים רכובים אתה נמצא הרחק בעורף האויב, בתנאי נהיגה מורכבים, בלילה ועם משקלים גבוהים, בלי כוח לוגיסטי מסייע. האחריות להביא את הכוח ליעד בשלום היא עלייך. יש המון דברים שיכולים להשתבש, ויש לא מעט דברים שמשתבשים, אבל אין מקום לטעות כי במקרה הטוב היא תוביל לביטול מבצע חשוב. במקרה הרע לסיכון חיי אדם או חמור מכך, וכמובן למשברים דיפלומטיים שעליהם אין מה להוסיף". זה המצב כיום.

אבל אז, תחום הנהיגה המבצעית היה בחיתוליו, ובחירת הנהגים לצוות נעשתה על סמך מערכת שיקולים מורכבת ומדעית במיוחד שהסתכמה בגיאוגרפיה. במילים אחרות, אם היית מושבניק או קיבוצניק, עם חוש טכני טוב ובעיקר עם ניסיון בנהיגה בטרקטור במשק ואולי גם קצת בסיקס של הפלחה, היית נבחר לנהג בצוות. באופן מקרי לגמרי, כפרי וירדנאי נולדו וגדלו בנהלל, המושב המפורסם ביותר בעמק יזרעאל שסיפק למדינה לאורך השנים מספר יוצא דופן של לוחמים, מפקדים, ראשי ארגונים ביטחוניים ומה לא.

"זה חיבור שנולד עוד מילדות, כשגנבנו בלילה את הג'יפ וויליס או משאית המק הגדולה. או בלית ברירה אם כבר הקדימו אותך חבר'ה אחרים וגנבו הכל, אז גם הרכב של חברת קדישא הלך. מטיילים בשדות, בכיף כזה", נזכר כפרי. ירדנאי מחזק ומוסיף כי "יש משהו במושבניק שממש מכין אותך להיות נהג מבצעי. מצד אחד החיבור לאדמה שאתה חייב בתור חקלאי, מצד שני הצורך בלתת מענה לכל צרה, קצת נגר, מסגר ואפילו אינסטלטור לעת מצוא. עם חוש טכני בריא ויכולת אלתור". כנראה כי אחרת לא היית מצליח לתקן את השטוצר שחבר שלך שבר בטעות עם הקולטיבטור. אצל ירדנאי אגב, זה עניין גנטי ממש. אביו פיקד על פלוגת הג'יפים הראשונה של משה דיין ב-1948. ושלא במפתיע, שלושת בניו שירתו כנהגים מבצעיים ביחידות ניוד. אה, והנכד שלו כבר מתאמן על הטרקטור.

שיירה אוגנדית

ב-27 ביוני המריא מטוס אייר פראנס 139 לטיסה שגרתית מתל אביב לפריז, עם עצירת ביניים מתוכננת באתונה, יוון. אז שדה תעופה עם אמצעי אבטחה דלים, שהעניק למחבלי החזית העממית לשחרור פלסטין וחבריהם הגרמנים הזדמנות לעלות על המטוס ולחטוף אותו. החוטפים הורו לטייסים לנחות בבנגזי, לוב, ולאחר שבע שעות המשיכו משם לאנטבה שבאוגנדה. מיקום נוח, מרוחק כ-4,000 ק"מ מישראל, עם תמיכה בלתי מסויגת של שליט המדינה, הרודן אידי אמין. לאחר יומיים הפרידו המחבלים את הישראלים והיהודים משאר הנוסעים. האחרונים שוחררו, 105 ישראלים - וכל צוות המטוס שהחליט להישאר עמם - מצאו עצמם החל מה-29 ביוני בטרמינל קטן וישן בשדה התעופה האוגנדי, בקרבת אגם ויקטוריה.

אז החל משא ומתן בין ממשלת ישראל והחוטפים שנעזרו באמין. המחבלים דרשו את שחרורם של עשרות מחבלים בישראל ובמדינות נוספות וכן סכום כסף גדול. אם ממשלת ישראל לא תסכים, איימו לרצוח שני בני ערובה בכל שעה, החל מה-1 ביולי. בהמשך האולטימטום הוארך ל-4 ביולי.

מרגע היוודע דבר החטיפה, וביתר שאת מהרגע שבו ברור היה כי הנוסעים נמצאים באנטבה, החלו במערכת הביטחון לחשוב על אפשרויות חילוץ. לפי אחת מהן, כוח של שייטת 13 אמור היה לנחות בימת ויקטוריה שורצת התנינים, לפי אחרת נשקלה אפשרות לכיבוש אנטבה כולה.

האפשרות שנבחרה לבסוף הייתה להנחית כוח פשיטה גדול בהובלת לוחמי סיירת מטכ"ל שינוע לטרמינל בו הוחזקו החטופים בשיירת שרד רשמית, שתידמה לזו של אמין או מפקדים בכירים בצבא אוגנדה. הרעיון היה של מוקי בצר, אז סגן מפקד הסיירת ומהבודדים בצוות התכנון שהכיר את אוגנדה, שכן מספר שנים קודם לכן הוצב שם לאימון יחידת צנחנים בצבא המקומי. בצר גם הכיר את חיבתו הגדולה של הרודן האכזר והמושחת למוצרי יוקרה, ובהם גם למרצדס שהתקבעה כבר אז בקרב בכירי הממשל כמכונית הטובה בעולם.

מכיוון שמרצדס אחת לא תוכל לשאת מספיק לוחמים, נדרשו גם צמד לנד רוברים שהיו מקובלים בצבא אוגנדה כמלווי שיירות של בכירים. להשיג לנד רוברים זו לא הייתה בעיה, כי הם שימשו כרכב מבצעי ביחידה. המרצדס הייתה משימה מורכבת יותר. ברביעי בלילה נשלח כפרי, קצין אמל"ח ביחידה, בדחיפות למוסך ליד הסינרמה בתל אביב. שם, כך הובטח לו, מחכה המרצדס המיוחלת. כשהגיע גילה כי זו לא 600 פולמן סופר יקרה של שליט אוגנדה שממנה היו רק פריטים בודדים בעולם, אלא W115 פשוטה בהרבה, עם שלוש שורות מושבים שאיפשרו, כך הסתבר, ללא פחות מעשרה לוחמים להצטופף בה. ביניהם גם יוני נתניהו, מפקד כוח הפשיטה, וסגנו בצר.

כפרי שנדרש להכין את המרצדס למבצע, גילה כבר בנסיעה המנהלתית לבסיס בסירקין שהרכב במצב גרוע. אנחנו קוראים לזה גרוטאה, הוא מכנה את זה "צ'וקו בוקו". היא גם הייתה אוטומטית, מכונית ראשונה עבורו בלי דוושת מצמד. מבחינה מבצעית זה מעלה חשש אמיתי שאם הסטרטר שובק, או שיש בעיה חשמלית כלשהי, לא ניתן להניע בדחיפה. חשוב לציין כי הכנת רכב למבצע חשוב כוללת החלפת כל רכיב מתכלה ומתבלה אפשרי, וגם כאלה שלא. נסיעות מבחן בתנאים ותוואים שונים ובחינת כל תרחיש שעלול להשפיע על תפקוד הרכב.

המרצדס הגיעה איכשהו לסירקין ומיד התנפלו עליה אנשי החימוש שניסו בזמן המועט שנותר להם עד לביצוע המודל הראשון, לסדר ולתקן כל מה שניתן, כולל החלפה למצבר חדש, מתנע חדש, ובדיקה וחיזוק של כל מה שצריך. כפרי נזכר כי הצמיגים של המרצדס היו במצב קטטוני, והוא פנה לחבר של חבר עם פאנצ'ריה ביפו, ולקח ממנו ארבעה צמיגים חדשים. "עד היום היחידה חייבת לו כסף". רגע, זה לא הכל. המרצדס הייתה לבנה, ורכב השרד האוגנדי הרשמי היה שחור. חיים זיידל, אז קצין לוגיסטיקה ביחידה, מצא איכשהו חנות של צבעי טמבור בפתח תקווה ואחרי מספר שעות המרצדס כבר נצבעה באמצעות 24 מיכלי ספריי בשחור מבריק. רודד אוריין, אז יד ימינו של כפרי, דאג לטאץ' אחרון וייצר מספר רישוי עם ספרות ערביות, וצמד דגלי אוגנדה לפינות הפגוש. את הדגלים הוא צייר על בד, ועל בסיס הזיכרון של בצר.

ארגז תפוזים ו-RPG

בשונה מהמבצעים המקובלים ביחידה, המחייבים חודשים ארוכים של תכנון לפרטי פרטים, נוהל הקרב כאן היה חפוז במיוחד. תוך יום אחד נערכו שם למודל ראשון ויחיד, לפני אישור הדרג המדיני. היחידה אומנם הייתה מיומנת בתגובה מהירה ובמבצעי חילוץ בני ערובה, אבל כולם בוצעו בארץ עם יכולת שליטה מלאה. שונה בתכלית מביצוע ביעד שמרוחק אלפי קילומטרים ועם מודיעין חלקי בלבד, כך שהיו לא מעט אנשים שהטילו ספק רב בכך שהמבצע יאושר.

ירדנאי עסק באותן שעות בזיווד הלנד רובר, כולל ארגזי תחמושת, רצועות גרירה וכל שנדרש. כשסיים, מצא רווח מאחורי כיסא הנהג ודחף אליו RPG שלקח מהנשקייה, יוזמה אישית שתתגלה כיקרה מפז. הוא גם החליט לקפוץ למשרד הקמ"ן וללמוד ציר נסיעה מאנטבה לקניה השכנה והידידותית. "לא יכול להיות שאני עם רכב שטח, ולא אדע ציר מילוט כדי לחלץ את מי שאפשר במידה והמבצע ישתבש".

ההמראה נקבעת ליום שבת ב-14:00 משדה התעופה בלוד. רגע לפני שהשיירה יצאה מסירקין, כפרי עבר במטבח היחידה והעמיס שני ארגזי תפוזים לתא המטען של המרצדס. "באותה תקופה היו מקפיצים אותנו לשדה התעופה בגלל כל מיני אירועים של חשד לחטיפות מטוסים, והיינו נתקעים שם שעות. חשבתי שזה עלול להיות המצב גם הפעם, אז אמרתי 'לפחות שיהיה לנו משהו לאכול'. שמתי שם גם מטעני חבלה שנזרוק על המסלול לאחר ההמראה בחזרה, כדי שמטוסי קרב שהיו שם לא יוכלו להמריא אחרינו. בסוף זה לא היה רלוונטי, כי עומר בר לב השמיד את כל המיגים שחנו שם".

ראשית המריא הכוח לשארם, בגובה נמוך כדי לא להתגלות. זה הצליח, אבל גם גרם לכמעט כל הנוסעים בבטן ההרקולסים להקיא את נשמתם. לוחמי הצוות הפורץ מקבלים שם גם מדים מנומרים דומים לאלה של צבא אוגנדה ומכלי הדלק של ההרקולסים מתודלקים למקסימום האפשרי. רגע לפני ההמראה מציג יוני נתניהו ללוחמים תצלומי אוויר שצילם סוכן המוסד, טייס אזרחי שביצע יעף במטוס קל מעל אנטבה ודימה תקלה שאפשרה לו לנחות שם ולצלם תמונות נוספות של מסלולי ההסעה והטרמינל. התמונות הללו היו קריטיות לתכנון נתיב הנסיעה מנקודת העצירה של ההרקולס עד הטרמינל הישן כולל וידוא שהוא נקי ממכשולים. 1,500 מטרים בסך הכל, שלוש דקות בקצב נינוח.

מזנקים מהרמפה

כמעט שבע שעות חלפו מההמראה משארם. השעה כבר קרובה ל-23:00 והרקולס מספר 435 מתקרב לנחיתה. השלושה הנותרים נכנסים למעגל המתנה מעל ימת ויקטוריה, ואמורים לגעת באספלט של השדה העדיין מנומנם, 7 דקות בדיוק אחרי נחיתת הכוח הפורץ. תנאי מזג האוויר קשים עם הרבה עננות, ברקים ורעמים, וצוות ההטסה מנסה למצוא נתיב גישה מתאים למסלול 35. בינתיים, הלוחמים מתארגנים מאחור על הציוד ותופסים את מקומם בכלי הרכב.

בפעולות אחרות של הטסה ליעד יש לצוות זמן להתארגן על הציוד לאחר הנחיתה. כאן נדרשה פעולת פריקה מהירה ותחילת תנועה לכיוון הטרמינל מיד כשמתאפשר. כדי לחסוך בזמן, פקח ההעמסה עודד בן-עמי פותח את חלקה העליון של הרמפה כשהמטוס באוויר. כפרי שיושב כעת מאחורי ההגה של המרצדס, וירדנאי שיושב על הכיסא הגבוה של הלנד רובר, מקבלים תצפית מהשורה הראשונה לאגם ויקטוריה ונדרכים.

עוד באוויר כפרי מניע את הדיזל המטרטר של המרצדס. ירדנאי ובן נר מניעים את הלנד רוברים, מוכנים לרגע שהכבש יאפשר להם להשתגר מבטן ההרקולס. בן-עמי ודרור קובץ' ז"ל פיתחו תהליך קשירה ייחודי לרכבים בבטן המטוס, באמצעות ראצ'טים ורצועות מתיחה של 10 טון, לעומת שרשראות כמקובל, דבר שאפשר לשלושת כלי הרכב לזנק מההרקולס החשוך תוך 12 שניות בדיוק מרגע העצירה, חמישית מהזמן שזה לוקח בדרך כלל.

כפרי וירדנאי זוכרים את הלחות והחום שהיכו בפניהם. השיירה הקטנה מוארת, נוסעת במרווחים אחידים, לא אמורה לעורר כל חשד. עד ששני חיילים אוגנדיים מכוונים לפתע נשק אל הרכב. כולם נדרכים ומוכנים לפעול, אלא שבצר שיודע כי כך מצדיעים כאן לשלום, מרגיע את השאר, נזכר כפרי. נתניהו וגיורא זוסמן ביקשו להיות בטוחים שגם השומרים האוגנדים יודעים שזו רק הצדעה לשלום, והחליטו לנטרל את שניהם עם אקדחים שמצוידים במשתיק קול. השומר השמאלי נופל, הימני נותר עומד. ירדנאי בלנד רובר השני מחליט לוודא נטרול ומכוון את חרטום הרכב לשומר העומד, "נזכרתי שיש מלפנים רדיאטור ושפגיעה בו עלולה להשבית את הרכב, אז כיוונתי אליו את הפינה הימנית. רגע לפני הפגיעה הוריד אותו צרור והעיר את כל העולם".

השדה מתעורר

אש תופת נפתחת מכל כיוון. השיירה הקטנה ממשיכה בנסיעה ונעצרת מתחת למגדל הפיקוח, מקום מוגן יחסית. כוח הפריצה פורק לכיוון הטרמינל, בעוד שלושת הנהגים יחד עם רמי שרמן מהווים כוח רתק ויורים בנשק קל, בזמן שכפרי מוסיף גם ירי במאג על מגדל הפיקוח, אך לא מצליח לעצור את אש התופת שמגיעה משם. ירדנאי נזכר לפתע ב-RPG שדחק מאחורי מושב הנהג, מוציא אותו ומשמיד ביריה אחת את המגדל על יושביו. האש משם פוסקת.

בינתיים מחסל צוות הפריצה את המחבלים ומאבטח את החטופים. בן נר מפנה עם הלנד רובר שלו את נתניהו שנפצע אל ההרקולס בעוד ירדנאי מנסה למצוא את הלנד רובר שלו. הוא מגלה אותו לפתע מתחת ל-40 בני ערובה ישראלים שקיבלו הוראה לטפס על רכב השטח כדי שייקח אותם למטוס. הוא לא מצליח להגיע למושב הנהג בדרך הרגילה ולכן מטפס על מכסה המנוע תוך שהוא דורך על חטופים ששוכבים עליו, ואיכשהו מתיישב מאחורי ההגה. "היה קשה לסובב אותו, כי אחד החטופים אחז בו בכוח רב, אבל אימוני הכושר שכללו טיפוס על חבל אפשרו לי לשחרר לו את היד, והתחלנו לנסוע לכיוון המטוס הממתין.

"ואז המנוע החל להשתעל. אני קולט שזו תקלת דלק ולא תקלת חשמל, כי אחרת המנוע היה מדומם מיד. בלנד רוברים שלנו יש שני מכלי דלק, וניתן לעבור מאחד לשני באמצעות ברז. אני מנסה לעבור לרזרבי, ומגלה שהוא כבר מכוון לשם. כנראה אחד החטופים הסיט אותו בטעות. הפעלתי את המשאבה החשמלית שאמורה להזרים את הדלק מהרזרבי ישירות למנוע, שחזר לפעול כרגיל". דרמה זעירה בתוך דרמה ענקית.

עוברות עוד כמה דקות והמטוס עם החטופים ששוחררו כבר ממריא לכיוון ניירובי, בזמן שכוח היחידה מתחיל להתארגן לעליה למטוס וירדנאי מכניס את הלנד רובר לבטן ההרקולס בנוהל חפוז עם הפנים פנימה. בזמן הזה המרצדס עדיין עומדת מתחת למגדל הפיקוח. "אמרו לנו להשאיר את המרצדס, אבל החלטתי בכל זאת להחזיר אותה הביתה". כפרי רץ לכיוונה, נכנס, הניע ועלה עמה למטוס. שעה בדיוק חלפה מאז הנחיתה, והם שוב באוויר אחרי הביצוע, שוב עם רמפה פתוחה חלקית. כפרי ניצל את ההזדמנות והחליט להשליך את לבנות החבלה על המסלול, ומגלה את ארגז התפוזים שנשכח שם. לפחות יש מה לנשנש בדרך חזרה.

בטרמפים הביתה

אין ישראלי שלא מכיר את תמונות הנחיתה בארץ של הרקולס החטופים ואת קבלת הפנים על ידי המשפחות וראש הממשלה דאז, יצחק רבין ושר הביטחון שמעון פרס. באותו זמן נחתו שלושת ההרקולסים האחרים בבסיס תל נוף ופרקו את הלוחמים והציוד.

משם יצא צוות הפשיטה, עם המדים המנומרים, המרצדס ושני הלנד רוברים, בשיירה מנהלתית על הכביש בחזרה לבסיס האם בסירקין, כשהם חולפים על הכביש הישן סמוך לשדה התעופה בלוד ומתבוננים כצופים מהצד באירוע הענק והמרגש שנערך שם. "ואחרי כל זה, בתשע בערב נתנו לנו אפטר. חזרתי בטרמפים הביתה", נזכר ירדנאי. כפרי? "אחרי המבצע לקחתי את המרצדס לשבועיים. טיילתי איתה בדרום ובשדות העמק. היה כיף לא נורמלי". אחרי שהחזיר אותה ליחידה נעלמו עקבותיה, והיא לא נמצאה עד היום.

השניים גם מבקשים מאיתנו לשמור על פרופורציה. "המבצע זכה לפרסום רב, החלק שלנו בו היה קטן. מה שעשינו מתגמד לעומת כל נהג D9 בעזה. אלה גיבורים אמיתיים ובפניהם צריך להוריד את הכובע".

תודה גדולה לערן יוסף ממועדון מרצדס קלאסיק ויפתח אנגל שתרמו את המכוניות וליבואניות המותגים חברת המזרח וכלמוביל על הסיוע הלוגיסטי

הירשמו לקבלת עדכונים ומבצעים בעולם הרכב

פורסם לראשונה ב- 09.09.26

למאמר זה התפרסמו 53 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב
  • צור קשר בוואטסאפ
  • התקשר אלינו

הוספת תגובה

תגובות

קראו את חוקי הקהילה שלנו בתנאי השימוש של iCar

תגובות לכתבה

לייעוץ חינם חזור למעלה
AIAI
iCar AI
אני אבי היועץ החכם של iCar, במה אוכל לסייע לך?

* אני עדיין בתקופת למידה של התוכן באתר וייתכנו טעויות