אחרי ניסיון ראשון לא מאוד מוצלח עם ה-bZ4X, טויוטה מסתערת מחדש על החשמל. אבל הפעם היא עושה זאת עם שם מוכר ולא מוזר, ובעיקר הבטחה לטווח נסיעה יוצא דופן. נהגנו בו לראשונה, חזרנו עם מסקנות
אחרי עשרות שנים של דגמים בעיקר יעילים ולא פעם אפרוריים, תואר יצרנית הרכב הגדולה בעולם ותדמית אמינות יוצאת דופן, הוחלט בטויוטה לשנות כיוון. זה קרה לפני קצת יותר מעשור עם חשיפת ה-C-HR הראשון על ידי נשיא היצרנית, אקיו טויודה.
כי לראשונה בתולדותיה החליטה טויוטה לפנות לקהלים חדשים, זנחה את השימושיות עליה בנתה את שמה ופנתה למחוזות העיצוב. וזה עבד מצוין. בתוך זמן קצר הפך ה-C-HR ללהיט מכירות אדיר והוביל את טויודה להכריז: "No more boring cars". לא עוד מכוניות משעממות.
או קיי, ההכרזה הייתה מעט יומרנית כי אחרי הכל, אי אפשר ככה סתם לוותר על מיליוני רוכשי מכוניות בשנה שמחפשים את 'השעמום' מעורר הביטחון, אבל ההצלחה ההיא לא נותרה יתומה. לא רק שהגיעו דגמים נוספים נועזים, אלא של-C-HR הגיע דור שני (שנטש אותנו בתוך זמן קצר בשל החרם הטורקי), ועכשיו יש לו גם אח חשמלי.
לשם המוכר נוסף פלוס קטן וממדים גדולים יותר, אבל יותר מכל השתנתה הזירה שבה הוא מתמודד. כי בכל מה שנוגע לרכבי פנאי חשמליים, העולם שייך לסינים. ועניין זה מעמיד בפני טויוטה אתגר גדול הרבה יותר מבעבר. אז איך זה מסתדר לה?
סיכום: נאמנה לתפיסת העולם שלה, טויוטה לא מתרחקת מהטריטוריה המוכרת גם כשהיא מביאה להמונים בשורה חשמלית. כן, העיצוב זכה גם כאן - בדומה לאח הוותיק וההיברידי - לחשיבות יוצאת דופן עבורה. וכמו במקרה שלו, אם כי במידה פחותה, זה מגיע על תחושת המרחב מאחור.
אבל מעבר לכך, זו טויוטה. עם סביבת נהג נעימה וידידותית למשתמש, כך שסבתא שלכם לא תצטרך עזרה מהנכד הצעיר כדי לתפעל את המזגן או את מערכת השמע. ובשוק שמוצף בסיניות מתחכמות, זאת בשורה נהדרת לקהל ענק. וכמו בהמון דגמים אחרים של טויוטה, גם כאן איכות הנסיעה טובה, והביצועים פושרים אך מספקים. ומנגד, מפרט האבזור צנוע מהמקובל, ואיכות חומרי הריפוד-דיפון בסיסית במיוחד.
מתחרים ישירים: MG S6, דיפאל S07, יונדאי קונה EV
מחיר: 200 אלף שקל
טוב: מראה, תפעול, נוחות נסיעה
בסדר: ביצועים, טווח, התנהגות, מרווח מאחור
טעון שיפור: אבזור, איכות חומרים
ציון: 8
כך שמצד אחד, אין לנו ספק שה-+C-HR הוא מוצר מוטורי מוצלח. זהו רכב ראוי ולמעלה מכך, כמעט בכל פרמטר שבו אנו רגילים לבחון מכוניות. מצד שני, הוא מתמודד עם נחשול ענק של מתחרים מאובזרים, מרווחים, מהודרים ובעיקר זולים ממנו.
אבל הסינים סגרו מבחינה זו את הפער ואף זינקו קדימה באופן שמותיר את האירופים והיפנים עם פחות תשובות מבעבר. ולכן טויוטה, גם עם מוצר טוב, תצטרך הפעם להתאמץ ולהזיע כדי לשכנע את הלקוחות לבחור דווקא בה, במקום בסינית אקראית מאולם תצוגה סמוך.
איך נראה: העיצוב של ה-+C-HR די דרמטי ביחס למקובל בטויוטה. עם סבכה אטומה ויחידות תאורה שכבר הפכו לסימן היכר של המותג, לצד כונסי אוויר אנכיים שמעניקים לו מראה של רכב גבוה יותר. גם גימורי הפלסטיק השחור בדפנות, עם פגוש אגרסיבי מאחור, נועדו לאותה מטרה.
הגג משתפל במתינות לאחור ויוצר מראה כמו-קופה, עם פס תאורה רוחבי בהתאם לצו האופנה. אלא שעל ידיות הדלתות הנסתרות עדיף לוותר. הגימיק העיצובי הוותיק הזה לא מאפשר לילדים לפתוח אותן בכוחות עצמם - וזה לא אלמנט שטויוטה העניינית אמורה לאפשר. הצללית מאפשרת מקדם גרר נמוך יחסית (0.26), שמסייע לנתון טווח רשמי מרשים. על כך בהמשך.
תא הנוסעים הוא אולי ההפך המושלם של העיצוב החיצוני. ד"ר טויוטה ומיסטר C-HR, אם תרצו. הסגנון שמרני ומאופק, עם גוונים כהים, מפרט אבזור מצומצם ובעיקר שימוש בחומרים קשיחים ופשוטים ("ממוחזרים" לפי טויוטה). התחושה היא של רכב בסיסי ופשוט, ורחוק מבחינה זו ממה שראוי לצפות מתג מחיר של 200 אלף שקל. הפוך מהמצב אצל מרבית הסינים.
לצד מתגים נוחים בקונסולה המרכזית יש מגוון - מעט מוגזם - של מתגים פיזיים על גלגל ההגה. יש כמובן גם מסכי תצוגה, האחד כלוח מחוונים ("7) שממוקם נמוך מדי ומחייב עבור חלק מהנהגים הצבת הגה במצב נמוך מדי, כדי שלא להסתיר אותו. השני ("14) כמסך מגע מרכזי, בו משולבות שלוש גלגלות פיזיות לשליטה בעוצמת מיזוג ושמע. יש גם בורר מצבי נהיגה עם תפעול מעט מוזר שדורש לחיצה והסטה כדי לנוע בין לפנים-אחור-סרק.
התפעול נוח ואינטואטיבי, בדיוק ההיפך מהתחכום המסורבל שהתרגלנו לפגוש במותגים סיניים. מלבד המתגים יש גם קיצורי דרך שימושיים על גבי המסך לטובת פעולות נפוצות. המסך עצמו מגיב במהירות ומציע תרגום נוח לעברית.
מושב הנהג נוח (למרות ריפוד פשוט וזול לתחושה) והראות החוצה טובה מאוד. תאי אחסון, לעומת זאת, יש במשורה: מחזיקי הכוסות נמוכים מדי ולכן לא נגישים בקלות לנהג, ועל תא כפפות בחרו בטויוטה לוותר לגמרי. לא מובן.
למרות השם הכמעט זהה, ה-+C-HR גדול משמעותית מאחיו ההיברידי המוכר, עם תוספת של 17 ס"מ לאורך (453 ס"מ) ו-11 ס"מ לבסיס הגלגלים (275 ס"מ). וזה אכן מביא לשיפור מסוים במרווח לרגלי הנוסעים מאחור, אבל הגג הנמוך מקשה על כניסה ויציאה ויאתגר הורים שצריכים לחגור פעוטות במושבי בטיחות. הספסל עצמו נמוך עם מושב קצר, ולכן לא יהיה נוח לנוסעים מבוגרים לאורך זמן. אך אלו יהנו מרצפה כמעט שטוחה, פתחי מיזוג וצמד שקעי טעינה.
לתא המטען נפח סביר של 416 ליטר וגם מפתח דלת-חמישית רחב, אך אין גלגל חלופי וגם לא תא מטען נוסף מלפנים.
מפרט האבזור, בגרסת הביניים הלא-זולה שנבחנה, צנוע במפתיע. יש צמד משטחים לטעינה אלחוטית, מושבים מחוממים וגם דלת תא מטען חשמלית, אבל אין מצלמות היקפיות, אין חלון שמש וגם לא כיוון חשמלי למושבים. מפרט הבטיחות כולל בין היתר בלימה אוטונומית, שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת אקטיבית כולל על פתיחת דלת.
איך נוסע: טויוטה משווקת את ה-+C-HR עם שלוש מערכות הנעה - שתיים עם הנעה קדמית בשני הספקים וגדלי סוללה, ואחת עם הנעה כפולה ועם הסוללה הגדולה מהשתיים. אנחנו נהגנו בגרסת הביניים, עם המנוע הקדמי החזק והסוללה הגדולה - שילוב שמבטיח הספק של 224 כ"ס ו-7.3 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש.
והביצועים אכן מספקים. הוא לא חשמלי מהסוג שמדביק את הגב למושב, אבל הוא יסתדר עם כל משימה שגרתית שתוצב בפניו.
בלימה רגנרטיבית מתאפשרת בארבע רמות עוצמה, עם מנופים לשליטה ידנית מאחורי ההגה. סידור מצוין שמאפשר שינויים תכופים בעוצמה על מנת לייצר בלימת מנוע אפקטיבית בירידות, או סתם כדי לגלוש בנוחות לקראת רמזור. אנחנו עדיין ממתינים שגם הסינים יאמצו את הגישה הזו.
הסוללה לא גדולה במיוחד - רק 77 קוט"ש - אבל טויוטה מבטיחה לחלץ ממנה טווח נסיעה מרשים של 607 ק"מ. בנהיגת המבחן המתונה הצלחנו אכן להגיע לצריכת חשמל נמוכה למדי, רק 13.7 קוט"ש ל-100 ק"מ, אך למרות זאת טווח הנסיעה שהשגנו היה מאכזב: 480 ק"מ בלבד. נציין כי רכב המבחן היה חדש לחלוטין, והטווח בפועל עשוי להשתפר לאחר כמה אלפי קילומטרים.
טעינה מהירה מתאפשרת בקצב מרבי של 150 קילוואט, עם הבטחה למילוי מ-10% ל-80% בתוך 28 דקות. לנו זה לקח שתי דקות יותר.
ה-+C-HR מבוסס על פלטפורמת e-TNGA של טויוטה, מעין הסבה לחשמל של פלטפורמת TNGA המיועדת לדגמי בנזין. יחד עם כיול מתלים מוקפד, נוחות הנסיעה טובה על רוב סוגי הכבישים, עם שילוב בין רכות ושיכוך לבין ריסון מוצלח של תנודות הגוף. בידוד הרעשים טוב בדרך כלל, לפחות עד למהירות של 100-110 קמ"ש.
גם התנהגות הכביש מוצלחת, עם אחיזת כביש טובה, בטוחה וצפויה במגבלות, ועם תחושה טבעית מההגה שנוסכת בטחון בנהג. עם זאת, הבלמים ספוגיים.
מנוע: חשמלי קיבולת מצבר: 77 קוט"ש הספק / מומנט: 224 כ"ס / 27.4 קג"מ הנעה: קדמית אורך: 453 ס"מ רוחב: 187 ס"מ גובה: 159.5 ס"מ בסיס גלגלים: 275 ס"מ משקל: 1,885 ק"ג נפח תא מטען: 416 ליטר 100-0 קמ"ש: 7.3 שניות מהירות מרבית: 160 קמ"ש כריות אוויר: 8 דירוג בטיחות (Euro NCAP): טרם נבחן מחיר: 200 אלף שקל
זה רכב חשמלי מסוכן, כמו הסינים אבל בלי הריגול...
ליגואר XJ שלי יש כ-300 כ"ס - טויוטה C-HR לעומתו זה כלום!
הבנטלי של דני מטורונטו בוודאי שגם היא מעל כולן.
2 מישה. אתה ממש צודק!
רק בנזין בלי חשמל
2030 לדעתי לרוב הרכבים יהיו בטריות מהפכניות שיסעו כ- 1000 ואולי יותר.
אולי יותם המהנדס יוכל לשפוך אור על בטריות אלו.אם לא הוא אז דני טורונטו בטוח ידע לענות .
בכל מקרה רק רכבים שהם לא סיניים.
מה הבעיה שלכם בעידן של דולאר נמוך לתמחר את הרכב במחיר שפוי יותר. בחיאת זומזום 150-160 זה המון המון ממון אבל זה כבר נשמע יותר טוב מ- 200 אלף. חזירים מטובלים בפיתה
עם כזה עיצוב פנים משעמם (ומכוער) לא מנצחים את הסינים היום ..
שיתאמצו קצת יותר .
סבבה על זה שהאוטו כנראה יותר אמין , יותר ראוי לנהיגה , מרגיש יותר אוטו על הכביש מאשר קופסת נעליים ... אבל לשבת מול דשבורד של 3 שנים אחורה זה כבר מביך
רק בנזין בלי חשמל
7 שוקי המשקשק. תתעלם מהמתחזה במספר 6.
10 קביבו. אתה ממש צודק!
12 אחון. לא ידעתי שהרכב משווק בקנדה.
18. גם אתה אינך הקביבו האמיתי.
21 לג. אתה ממש צודק!
רק בנזין בלי חשמל
ב200 אלף מקבלים ג׳יפ סיני מרשים ואיכותי. לדעתי ההשוואה פה היא להשוואה כמו byd dolphin . במחיר שדורשים לא ריאלי. מודה שטויוטה לדעתי הרכבים הכי טובים שיש אבל התמחור פה מוגזם. מזל שהדולר 2.9
בשביל תחרות צריך מחיר באותו האזור בערך ואז אתה מתחרה על איכות. כשהמחיר כל כך גבוה לעומת המתחרות והאיכות גם נמוכה לפי הסקירה אז איזה תחרות יש פה? שיורידו מחיר ב30-40 אחוז ואז יש מה לדבר
וגם עיצוב שוב משעמם באמת לפנסיונרים וכנשים חסרי חוש אסתטיקה. ועם המחמאות הפושרות ובהתחשב במחיר שהעבדים של גורג חורש אמןריפ למכור את הפחנוע הזה לכלא שהמגרש של טויוטה ימשיך להתמלא בשעמומונים מוטןריים עוד הרבה שנים
רק סוסיתא, יש חשמל שמספיק לבלינקר ימני בלבד או שמאלי,
היא נוסעת לטווח של 50 קילומטר לפני שהאגזוז הולך והיא מתחממת בלי להפעיל משקל כבד על דלק רק בגלל שהפח ...סליחה שילדה שלה עשויה מחומרים סופחי חום כבד
טויוטה רכב אמין וטוב ועם זה אי אפשר להתווכח אבל לרוב מדובר ברכב מאוד משעמם בעיקר פנים הרכב שנראה פלסטיקי שחור קודר ומשעמם וזו אחת הסיבות למה לא ארכוש אותה ולדעתי ברמת המחירים הזאת אקספנג 6 טובה יותר
0-100 ב-7.3 שניות האטו-3 שלי עושה, לפי BYD (בעצם היא עושה 7.1, מדדתי). אז מה יוצא לנו מזה? שיש לנו סוללת NMC גדולה שתלך קפוט תוך 10-15 שנים מכסימום ואנחנו אפילו לא נהנים מהביצועים שסוללה כזאת אמורה להציע.
אני לא חושב שזה חכם לקנות את זה. במאמר מוסגר, לא הייתי קונה גם את הקונה או את הדיפאל S07. לכולן יש סוללות NMC.. הייתי מחכה טיפה לרכבים החדשים של BYD שיגיעו עם ה-Blade 2.0. אנחנו מדברים על אטו-3 עם טווח 510 ק"מ ועל סיל-8 עם טווח של 1000 ק"מ.
רק בנזין בלי חשמל
26 אאא. זה רכב לגמדים בלבד.
30 אחד מהענף. למה אתה מתכוון?
32 שביט. כל חשמלית משעממת, אלא אם יש לה סוללת מצב מוצק.
38. היצרנים האמריקאים עדיין שרדו.
42 יותם. מדוע קנית רכב סיני?
רק בנזין בלי חשמל
עדיין לא קיבלתי תשובה האם לדעת המומחה כדאי לקנות רכב כזה במקום הרכב הסיני המאובזר פי כמה יותר,למרות שבכללי אני כבר ממזמן עושה הכל בשביל לא לקנות דברים המיוצרים בסין. זה קשה עד כמעט בלתי אפשרי כי בהתנהלותם הם פשוט שברו את השוק ,ריסקו כלכלות במערב ויצרו אבטלה איומה.חייבים לעצור אותם ולכן כמה שפחות נקנה מהם ככה יועיל לכולנו.אישית אני מעדיף את הרכב ההיברידי שהוא גם מנוע וגם חשמלי.זה נותן מרווח נסיעה בלתי מוגבל וכמובן נותן בכל מצב את הכוח שהנהג רוצה.חבל שטיוטה ממשיכה בקו הדי שמרני שלה,שגורם לרבים לנטוש אותה.
העיניין שבאירופה כרגע כבר קיים ה"תא-דלק" (מימן) ולמעט טויוטה ששולטת בשוק לבד, עכשיו נכנסה גם יונדאי.
טויוטה לא מהססים אלה הם מחושבים, הם יודעים שברגע שיגיע דור חדש של סוללות, שיהיה אפשר לקבל יותר אנרגיה באותו משקל אבל בטיחותי יותר הם פשוט יהיו שם - מה שיקרה לשאר הרכבים יד שניה זה שהשוק יפול, טויוטה ככה, כשהם לא נכנסים לשוק שבוא מכונית היא מוצר צריכה כמו טלפון וככה גם המחיר יד שניה מתרסק, מחשבים טוב טוב כל צעד, בגרמניה רוב המוניות החשמליות, היברידיות וכו - טויוטה וכנראה שיש לזה סיבה (חלקי חילוף).
החברה הזו מאז ומתמיד מייצרת אשפה בינונית.
לעיתים רחוקות יש להם איזו הברקה קטנה, אבל הרוב המוחלט בינוני מינוס, ובישראל המחיר בשמיים כי אנשים אשכרה חושבים שזה שווה את זה....
עדיף פיאט
Toyota C-HR חשמלי משווק בקנדה, המחיר הוא 44,900 דולר קנדי. אבל אף אחד לא קונה אותו, כי זה רכב Mickey-Mouse שמתאים לעכברים.
3. דני. ל-Jaguar XJ 1999 שלך יש 300 כ"ס. גם ל-Bently Brooklands 1997 שלי יש 300 כ"ס. שניהם מתעלים על ה-C-HR הנ"ל.
12. בקנדה לא משלמים בשקלים אלא בדולרים קנדיים. המחיר הוא 44,900 דולר קנדי.
איך הגעת לזה שסוללת nmc תלך אחרי 10-15 שנה? הנתונים של טסלה מראים אחרת.
למי שבשל לקנות רכב חשמלי אין מה לחכות. תמיד בעתיד יהיה משהו יותר טוב, מתישהו צריך להחליט, ואם עכשיו אתה צריך רכב, ויש לך אפשרות לטעינה בבית, זה הזמן.
66 דני. לא ידעתי ש-Toyota Tundra לא נמכרת בישראל. Toyota C-HR חשמלי נמכר גם בקנדה וגם בישראל. האם טנדרים ענקיים מצפון אמריקה כדוגמת Ford F-350 ו-RAM 3500 נמכרים בישראל?
71 וודיר. אני לא מחליף את ה-Bentley Brooklands 1997 שלי ודני מישראל לא מחליף את ה-Jaguar XJ 1999 שלו באף רכב אחר אלא אם כן הוא רכב החלומות שלנו. רכב החלומות שלנו הוא כמובן לא חשמלי.
הסיבה שהיא עולה 200 אש"ח היא מפני שבעוד 5 שנים יהיה אפשר למכור אותה ב 160 אש"ח, בעוד הסינית המקבילה תימכר כנראה בפחות מחצי מזה. זו תכונה חשובה לא פחות מטווח נסיעה, מרווח ראש או חום במושבים.
בתנאי הנסיעה בארץ מספיק גם סוס ועגלה רתומה , בכל הכבישים יותר עומדים בפקקים מאשר נוסעים.
לעם העיניין הרכב משעמם ללא כל יחוד עם ביצועים בנוניים ומחיר מופקע , בחודש השני לשיווק יפנו לחבר ודומיהם בהנחות של 15%
כאשר מדברים על רכב חשמלי האמינות משתווה. כאן טויוטה מאבדת את ההילה מול המתחרות הסיניות. ברכב חשמלי הבטיחות, המחיר והמרחק הם הקריטריונים העיקריים. צר לי אך לעת עתה אין לסינים מתחרה הרכבים חשמליים.
לטסלה יש דגמים עם סוללת NMC אבל בניגוד לטויוטה, טסלה כן יודעים איך למצוץ מהסוללה הזאת את מה שהיא יכולה לתת. אם למשל תקנו מודל Y פרפורמנס אז תקבלו 500 ק"מ טווח אמיתי (EPA) שזה פחות או יותר שקול ל- 607 ק"מ WLTP ו-0-100 ב-3.5 שניות. כמובן שהבעיה היא שזאת סוללת NMC ולכן יש לכם רק כ-1000 מחזורי טעינה/פריקה, שזה אומר בין 10-15 שנים מקסימום. יש לטסלה גם מודל Y עם סוללת LFP - ואז הנתונים סוף סוף דומים לטויוטה C-HR+, רק מה? עם סוללת LFP יש לכם 30 שנה על הכביש, כ-3,000 מחזורי טעינה-פריקה. כמובן שזה תיאורטי לגמרי, כי רוב המכוניות מגיעות למגרש הגרוטאות אחרי כ-20 שנה. יתרון נוסף של סוללת LFP הוא שהיא לא מתלקחת לעולם, אפילו אם היא טעונה עד הסוף ואז היא מנוקבת. NMC תיאורטית כן יכולה להתלקח, אבל זה כמעט לא קורה. מכל מקום, NMC נותנת לכם צפיפות אנרגיה גבוהה במחיר של חיי סוללה קצרים יותר ופחות בטיחות יחסית ל-LFP. אבל נניח שכבר החלטתם שאתם רוצים לפתוח 0-100 ב-3.5 שניות ושאתם מוכנים בשביל זה לסבול סוללת NMC. אז.. טסלה. טויוטה פשוט לא נותנת לכם את זה.
רק בנזין בלי חשמל
80 דני. היום ראיתי קדילאק אסקלייד וגם פורד F-350. שניהם גדולים מאוד. בעוד כשנה אני מתכנן טנדר גדול על בנזין. זה יהיה RAM 2500 או שברולט סילברדו. הם יותר קטנים מה-פורד F-350 שראיתי היום.
90. אתה לא מארה"ב ולא קוראים לך דני.
92 בר. אתה ממש צודק!
רק בנזין בלי חשמל
הירידת ערך ביום שתרצו למכור היא לא נתפסת וזה בעיקר בגלל הסוללה - יש לה אורך חיים של 8 שנים במקסימום ולהחליף אותה עולה החל מ40,000 שקל ועד 150,000 שקל לסוללות 225קוטש, לכן כשאני ארצה לרכוש כזה יד שנייה החשש הראשוני יהיה חיי הסוללה ואני אתמחר את זה למוכר, ככה נוצר מצב שרכב שעלה 168 אלף שקל ב2023 נמכר עכשיו ביד 2 בפחות מ85 אלף שח, אתמול ראיתי SERES שנת 2022 שנמכרה ב40 אלף שקל, זה רכב ששילמו עליו 155 אלף שקל לפני 4 שנים!
בארה"ב כולם חוזרים עכשיו להיברידיות בדיוק בגלל זה, בישראל זה יקח עוד שנה-שנתיים עד שיפול לאנשים האסימון שהם רכשו רכב שאי אפשר למכור הלאה.