קופרה לאון - מבחן רכב

זה מתחיל כמובן מהצבע, כחול מט יפהפה ונדיר למראה, שמוצע בתוספת תשלום של 14,000 שקלים והופך את הלאון למכונית שפשוט מתחשק ללטף. זה ממשיך לסמל הקופרה על הגריל, חישוקי הנחושת בקוטר 19 אינץ' ותאורת הלד הנאה, ומסתיים בדיפיוזר קשוח למראה עם לא פחות מ-4 יציאות מפלט. אף אחד לא יפספס את העובדה שהגעתם עם מכונית ספורט. מבטיחים.

גם סביבת הנהג מרשימה למראה עם תאורת לד נרחבת, צמד מסכים גדולים, גימורים בצבע נחושת וזוג מושבי ספורט גדולים ויפהפיים.

תא הנוסעים

אותם מושבי ספורט מציעים תמיכת גוף טובה מאוד וגם כוונון חשמלי, זכרונות וחימום. אך שימו לב - המושבים האלו מוצעים כחלק מחבילת אבזור יקרה נוספת, ולא כלולים במפרט הסטנדרטי של הרכב.

מה שכן כלול במפרט זה לא מעט אבזור, לא מעט בכלל. בין היתר כוללת הרשימה חלון שמש בגג, תאורת לד מלאה, טעינה אלחוטית לסלולארי, בלם יד חשמלי, כניסה והנעה ללא מפתח, בקרת אקלים עם 3 איזורי טמפרטורה ותאורת אווירה היקפית יפהפיה (שגם אחראית על חלק מההתרעות).

צמד המסכים ראוי לפסקה נפרדת. בקופרה לאון ניתן לפגוש כסטנדרט לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 12.3 אינץ', שלפעמים קצת עמוס למראה - אך ניתן לבחור גם בתצוגות "נקיות" יותר וגם במסכים רלוונטיים לנהיגה ספורטיבית - כאלו שמדגישים את מחוון הסל"ד או כאלו שמוסיפים תצוגת כוחות G. מסך המולטימדיה המרכזי נאה מאוד אף הוא, עם צבעים מגוונים ורזולוציה גבוהה, אך התפעול שלו עלול לתסכל. השליטה בווליום או בטמפרטורת המיזוג מתבצעת ממשטחי מגע (שמשום מה לא מוארים בחושך), וגם התפעול של יתר מערכות הרכב מתבצע מתוך תפריטי המסך. רוצים לשנות את עוצמת האוורור או לבחור במצב מתאים מתוך בורר מצבי הנהיגה? דפדפו לתפריט המתאים ותקוו שזה לא הרגע שבו אתם זקוקים לעיניים על הכביש. גם תפעול התאורה הראשית מתבצע מתוך משטח מגע שממוקם משמאל להגה. רעיון לא מוצלח לטעמנו.

ברמה הפרקטית הלאון היא משפחתית לא רעה בכלל, שיפור משמעותי לעומת קודמתה. המושב האחורי יאכלס בקלות שני מבוגרים או שני כסאות בטיחות גדולים. באמצע יהיה צפוף בשל תעלת הינע גדולה.

תא המטען מציע נפח של 380 ליטרים ומבנה שימושי, שאפשר לנו להעמיס לתוכו לא מעט ציוד במהלך ימי המבחן.

נוחות נסיעה

ביחס למשפחתית סטנדרטית, הלאון היא לא מכונית נוחה במיוחד. קשה לצפות לזה ממכונית ספורטיבית. אבל ביחס להוט האצ' מסוגה, כמו בדור הקודם, מציגה הקופרה נוחות נסיעה מצוינת. יש לה בולמי זעזועים אדפטיביים, שמצליחים לייצר שיכוך לגמרי סביר כל עוד שומרים אותם במצב הנינוח. מהלך המתלה קצר והגחון נמוך, כך שצריך להיזהר בכל זאת במעבר על פסי האטה למשל, אבל בסך הכל לא נרשמו טלטלות יוצאות דופן בתא הנוסעים.

מחוץ לעיר הנוחות משתפרת והלאון הופכת למכונית שקל ונעים יחסית להעביר בה נסיעות ארוכות. צמיגים ברוחב 235 מ"מ נשמעים היטב בחלל הרכב וגם צליל המנוע נוכח, אבל בסך הכל גם רמת  הבידוד מתקבלת על הדעת.

מנוע ותיבת הילוכים

קשה לשכוח את המפגש הראשון עם הלאון קופרה הקודמת לפני כמה שנים. מנוע 2.0 ליטר עם 280 כוחות סוס היה אז בשורה דרמטית והרגיש מפלצתי לעומת כל מה שקדם לו, ובטח ליד הגולף שהתביישה לה בצד עם 60 כוחות סוס פחות. במתיחת הפנים של הדור ההוא נוספו עוד 10 כוחות סוס, ועכשיו, כשהשם הפרטי הוא קופרה היא זוכה ל-300 כ"ס עגולים ויפים. 

לקופרה אין בעיה להודיע קבל עם ונהג שהיא נמצאת בסביבה. המכונית משגרת את עצמה בהחלטיות מהמקום ומציעה כוח מתפרץ גם כשהמהירות היא כבר תלת ספרתית. הגמישות של המנוע יוצאת דופן והמחמאות מגיעות לטווח האדיר שבו המנוע מצליח לשמור על שיא המומנט שלו. 

המומנט הנדיב מגיע לשיאו, 40.8 קג"מ, כבר ב-2,000 סל"ד - ומושך כל הדרך ל-5,200 סל"ד גבוהים גבוהים. משם הכוח האדיר ממשיך עד ל-6,500 סל"ד בו ניצב שיא ההספק. מדובר בנתונים של הטובות שבמכוניות הספורט, בטח אלו שמגיעות עם מנוע טורבו. 

אבל... כן, יש אבל. משהו פה מרגיש מוכר אבל לא בדיוק... למנוע יש רצועת כוח שדומה, דומה מדי, לאותה הרצועה של הקופרה ההיא על 280 סוסיה. כן, היא כנראה קצת יותר רחבה כאן, אך המומנט מגיע מעט מאוחר יותר. בואו לא נהיה קטנוניים – משהו כמו 300 סל"ד הפרש, אבל בעולמות שבהן חיות מכוניות ספורטיביות גם זה משנה. המנוע פחות מיידי מבעבר ומרגיש קצת, רק קצת פחות מופרע. זה בקטנה, מבטיחים, כי המנוע הזה מזיז את הקופרה באופן יותר משכנע מביקור במרתפים של משטר אסד. 

לצד הכוח האדיר והגמישות המהממת, מנוע של מכונית ספורט צריך להישמע טוב. סאונד במכונית ספורט הוא כמו תבלין באוכל, וזו אחת הסיבות שבגללן חולי הגה פחות מסתדרים עם מכוניות חשמליות. תחשבו על המנה הכי טובה שאתם מכירים, שמבושלת עם חומרי הגלם הכי טובים שיש - רק בלי תבלינים. לא פלפל, לא כורכום, לא מלח. כלום. נשמע פחות מבטיח, נכון? 

בואו נמשיך עם האנלוגיה הזאת לקופרה לאון. תחשבו על אותה מנה אהובה, אבל ביום שבו הטבח (או אמא) פספסו קצת בתבלינים. נניח, חצי מכמות המלח או פי 2 בכמון. כן, הסאונד שלה בהחלט ספורטיבי, אבל הוא לא בדיוק שם. הוא טוב, מטפס באוקטבות, מזמר בבס, מטפס לגבוהים, מפצפץ לעיתים נדירות. ועדיין, הוא לא מספיק מלהיב.

לצד המנוע יש את תיבת ה-DSG המפורסמת על שבעת הילוכיה. התיבה זריזה מאוד, ההילוכים מסודרים נכון,על אף שהם יכלו להיות קצת יותר קצרים, ורק מכות קטנות כאן ושם משפיעות על החוויה הכוללת. לא נורא.

צריכת הדלק סבירה בהחלט, עם 10.5 ק"מ לליטר בשיוט שפוי ו-7.8 ק"מ לליטר אחרי קטע דינאמי ושפוי הרבה פחות.

התנהגות כביש

"אליה וקוץ בה". מכירים את הפתגם? בגדול ,הכוונה למשהו מצויין עם מגרעה אחת שמפריעה ליהנות ממנו באמת. בקטן יש סיפור על כבשה, זנב וקוץ, אבל נחסוך לכם. 

הקופרה היא בדיוק הדבר הזה, ולכן נתחיל בטוב. בקופרה יודעים לבנות מכוניות ספורט מצוינות. המכונית הזאת היא כל מה שצריך כדי לתפור כביש מהיר, נניח סדום-ערד. המנוע מתחיל לצבור קצב, הטורים מטפסים והמכונית נדבקת לכביש. יש קטע כזה, בקונצרן פולקסווגן, שבו לוקחים קומפקטית תמימה וגורמים לה לעבור מנקודה א' לנקודה ב' באופן מהיר להחריד. הקופרה בהחלט שם.

אז על אחיזה אבסולוטית כבר דיברנו, גם הבלמים מעולים ובולמים את ה-1.5 טון האלו באופן מאוד משכנע. ההתנהלות הכללית טובה מאוד עם תגובות צפויות וכוח שיורד באופן מדוד מהגלגלים הקדמיים לרצפה.

אבל בסוף ניצב לו קוץ קטן. אולי אפילו כמה קוצים. כי הדבר שהפך את סיאט לאון קופרה (בשונה מקופרה לאון) למכונית כל כך מיוחדת היה ה-Turn In שלה, אותה יכולת לשאוב את עצמה ואת הנוהגים בה לתוך סיבובים. יש כמה מרכיבים צריכים להיות שם כדי לגרום לזה לקרות כמו שצריך: קודם כל צריך שלדה טובה שנכונה להעביר משקל קדימה. אחר כך צריך הגה שגורם לפעולה לקרות מהר, ואז צריך כיול מתלים מדויק מאוד שימנע מהזנב להצטרף מוקדם מדי לחגיגה ולצאת שלא בזמן להיגוי יתר. 
 

עם המעבר של הקופרה לתחילת שם הדגם, משהו בתמהיל האהוב השתנה. ההגה של הקופרה אמנם יחסית מדוייק, אך הוא ארוך מדי ויש לו מעט שטח מת במרכז. השטח הזה, כמו שטח ההפקר בין מדינות, הוא מקום שאם קורה בו משהו אז לנהג לוקח קצת זמן להבין מה בדיוק מתרחש. ההפניה הראשונה של ההגה לא מביאה לזינוק דרמטי מספיק של החרטום לתוך הסיבוב. צריך היגוי החלטי מדי כדי להכניס את הלאון לפניה. 

גם השלדה כבר לא מתקשרת עם הנהג באותה צורה, לא מאותת לו כמה כוחות G עוד ניתן להעמיס עליה ומתי צריך להירגע כי האחיזה בקרוב תיגמר; ואותן העברות משקל מדודות, ההרפיות המינוריות מדוושת הגז שאפשרו לחרטום שלה לצלול לפניות – כבר כמעט ונעלמו. היא כבר לא מבינה רמזים, שתהיה בריאה. צריך העברות משקל בולטות הרבה יותר, לפעמים ממש נדרשת בלימה החלטית, על מנת להפנות את החרטום לתוך הפניה.

אותם שינויים קטנים הפכו את הלאון ממכונית שאפשר לסמוך עליה לחלוטין על כל משטח ובכל מהירות, למכונית שצריך עוד שבריר שניה בתוך הפניה כדי לגלות מה בדיוק היא הולכת לעשות. אותו רגע קצרצר, אותו שינוי קל באמון בין הצדדים, הופך את הלאון ממכונת נהיגה מדהימה למכונית נהיגה טובה מאוד. חשוב לציין שככל שהכביש מציע אחיזה גבוהה יותר ומרווחי בטיחות רחבים יותר, כך הסיפור הזה הופך פחות משמעותי. אבל עדיין, החוויה הטהורה נותרה בזיכרון ולא התגלגלה לדור החדש.

סיכום

קופרה לאון היא מכונית ספורט מצוינת, וכיום היא כבר נראית כמו רכישה הרבה יותר הגיונית מבעבר. אמנם, היא מעט יותר יקרה, אבל בתמורה לרבע מיליון שקל לא מקבלים כבר משפחתית ספרטנית עם יכולות של ספורטאית על; החבילה היום הרבה יותר מאוזנת. 

זו מכונית שנראית נהדר, נהנית מתא נוסעים איכותי, טכנולוגי ומרשים (עם כוכבית בסעיף הנדסת האנוש), מאובזרת היטב, מרווחת ושימושית, נוחה במידה מתקבלת על הדעת, בטוחה מאוד וחזקה בצורה שתטריד את מפרקי הצוואר שלכם.

אבל יש עוד כוכבית קטנה. היכולת של הלאון לצלוח כבישים מפותלים בקצב מהיר נותרה גבוהה מאוד, אבל משהו בחוויה וברגש קצת הפך קהה. בגלל אותו היגוי עם שטח מת, אותה שלדה שמתקשרת עם הנהג בעמימות ואותן תגובות שלפעמים מגיעות מאוחר מדי, הנהג כבר פחות סומך עליה – ולכן לא יכול להסתער על הכבישים האהובים עם אותו האטרף בעיניים. ועם הצביטה הזו בלב החזרנו את המכונית לחיק בעליה, והתחלנו לספור לאחור לקראת מתיחת הפנים. בבקשה, תחזירו לנו את הלאון שאהבנו.

לצפייה בכל דגמי קופרה בישראל

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות