ב.מ.וו M3 - מבחן רכב

עד לשנת 2013 עוד ניתן היה למצוא ב-M3 מנוע אטמוספרי, V8 בנפח שנע בין 4.0 ל-4.4 ליטרים, אבל בדור הקודם נכנעה גם המלכה ה-M למגמת הדאון-סייזינג, ועברה למנוע "מוקטן" בנפח צנוע של 3.0 ליטרים בלבד. כפיצוי, היא הציעה סיוע אווירי של שני מגדשי טורבו לשימור היכולות.

הדור הנוכחי קיבל את החזית השנויה במחלוקת של סדרה 4, אבל הוא עדיין לא עובר לחשמל, תודה לאל, ומציע את אותו המנוע עם 6 צילינדרים בטור וצריכה בריאה של בנזין. המנוע המוכר שיפר כאן את היכולות והעלה את ההספק עד ל-510 כוחות סוס בגרסת ה-Competition, ולפני שנה צירפה ב.מ.וו גם גרסת xDrive עם הנעה כפולה חכמה, כזו שיכולה להעביר עד 100% מהכוח אל הגלגלים האחוריים. היא גם זאת שהתייצבה אצלנו למבחן.

אMא'לה

כדי לבחון מכונית שכזו, אם לא עולים על מסלול יעודי, צריך לבחור בפינצטה את כבישי הנהיגה המתאימים. כן, אפשר לנהוג בה בכבישי עמק האלה, בין לוזית לנס הרים, אפשר גם להרחיק לכבישי בית אורן והכרמל או אולי לכביש הצפון דרך אלקוש ובירנית; אבל הואיל והיבואנית המקומית לא מחזיקה רכב הדגמה מתאים, הרחקנו עוד קצת צפונה, עד למינכן, בירת חבל בוואריה ומקום מושבה של ב.מ.וו. משם יצאנו אל כבישי האוטובאן המהירים, דרך מעבר ההרים של סן ברנרדינו עד לכבישי צפון איטליה המסולסלים.

את הסדאן הספורטיבית פגשנו בקצה ההאנגר, לבושה לבן פנינה, לצד M4 בצבע ירוק עצבני, עוד כמה M3 בצבעי מט כהים, וגם, איך לא, i4 M50 חשמלית, שיש לה אפילו 34 כ"ס יותר אבל גם סביב חצי טון עודף לסחוב. את השקט של החשמלית שלחנו בקופסא לארץ רחוקה, ומיהרנו להעיר לחיים את המנוע העצבני, שעם 4 יציאות למערכת הפליטה מצליח להעביר את הסאונד והרטט היישר לתוך העצמות.

אחרי נהיגה עירונית קצרה (כן, היא נוקשה, אבל ממש לא נוראית, ומצב Comfort של הבולמים האדפטיביים עושה עבודה טובה מאוד גם בכבישים משובשים) יצאנו אל האוטוסטראדה הגרמנית. 3.5 שניות, זה כל מה שה-M3 צריכה כדי להגיע ל-100 קמ"ש (וזה קורה 4 עשיריות מהר יותר מגרסת ההנעה האחורית). 510 הסוסים, שמשתחררים אחרי השהיית מנת החמצן הנדרשת למגדשי הטורבו, מורידים את כל הכוח לארבעת הגלגלים הנועלים סוליית גומי רחבה (275 מ"מ מלפנים ו-285 מ"מ מאחור) ומכריחים אותם להיאחז בציפורניים באספלט ואז למרוח כל נוף אפשרי.

זה לא משנה אם יצאנו מהמקום באגרסיביות או אם ביצענו תאוצות ביניים מתונות במצב החסכוני של המנוע, כל קיק דאון כזה מלווה בנהמת אגזוזים ותאוצה ברוטלית שמורחת חיוך דבילי על הפנים. מזכיר קצת את ההתלהבות מההאצות המהירות של רכבים חשמליים, רק שפה יש לנו קונצרט שלם, כשכל חוש בגוף זוכה למנת הסם המוטורי שלו. זה קולני, זה ריחני, זה תוקפני.

ברגע שירדנו מהכביש המהיר והגענו אל הכבישים המפותלים, התחלנו לגלות עוד צדדים של ה-M3, תרתי משמע. מלבד היכולת המופלאה לנהום ולשאוג, ה-M גם יודעת להשתמש בכל קלישאת כתיבה מוטורית אפשרית ולצאת לריקוד בין הפניות, לקיים תקשורת טלפתית בין הנהג לבין השלדה וההגה ולהפגין יכולות תקשור של מגדת עתידות.

בכל פניה מעבירה ה-M3 את התחושות אל גוף הנהג, שעטוף במושבי ספורט מצויינים. זה קורה דרך הישבן ששואף אל כיוון הציר בו הרכב מופנה, דרך ההגה שלמרות התגבור החשמלי מעביר כמעט כל רטט מהכביש אל הידיים ומציע גם יכולת לדייק את זווית ההפניה באמצעות יחס תגובה משתנה, דרך מינוני דוושת ההאצה המדוייקים ואפילו דרך הבלמים. הו, הבלמים. מלבד היכולת הדי מופרעת לאפיין את התחושה מהדוושה לפי טעמו של הנהג באמצעות מסך המולטימדיה, הבלמים של ה-M3, בקוטר 380 המילימטרים מלפנים ועם 6 הבוכנות בקליפר, יסורו לכל בקשה ויעצרו את מפלצת הפלדה הזו בצורה לא פחות מרשימה מכפי שהיא מאיצה.

שיMושיות

מכוניות מוכרות שמקבלות גרסאות ספורטיביות, שומרות לרוב על רמת השימושיות של הדגם המקורי. כזו בדיוק גם ה-M3, שמציעה מרווח מספק לשני מבוגרים. נוסע שלישי במרכז? רק אם ממש חייבים וגם אז תעלת הינע גבוהה ורחבה תאלץ ישיבה בפישוק וגזילת מקום מהיושבים בצדדים. גם מרווח הראש מצומצם.

תא המטען גם הוא זהה לגרסאות הבנזין ועם 480 ליטרים הוא שימושי דיו. המפתח רחב, אבל לא גבוה, מה שאומר שקל להכניס מזוודות למשל אבל לא חפצים גבוהים יותר.

אחד הדברים שפחות מזכיר את גרסאות הבנזין הוא כושר התמרון. זווית הפניית ההגה לא רחבה, מה שמצריך עוד איזה רוורס בחניות צפופות.

צריכת הדלק אם תהיתם, הפתיעה גם אותנו, והיא עמדה על 9.9 ק"מ לליטר - זהה לגמרי לנתון היצרן.

התאMה אישית

גם מבלי להסתמך על מנועים חשמליים או אפליקציות לשליטה מרחוק, ואפילו בלי האפשרות החיונית לפלוצים ממושב הנוסע, ה-M3 יודעת לקחת את האלקטרוניקה שלב אחד קדימה.

הנהג יכול לאפיין כמעט כל פרמטר ברכב. בורר מצבי הנהיגה כולל 3 מצבי בסיס: כביש, ספורט ומסלול, וגם באפשרות להגדיר עוד 2 מצבים אישיים עם כפתורים יעודיים ואדומים על ההגה, M1 ו-M2, כשבכל אחד תוכלו לבחור בין 3 תוכניות ניהול למנוע כשלכל אחת צליל שונה. בנוסף יש כפתור ייעודי לווסת הזרימה של האגזוז, מה שמעצים את החוויה עוד יותר. יש גם 3 מצבים לבולמים האדפטיביים, 2 דרגות קושי להגה ואפילו 2 לתגובת הבלמים כמו שהזכרנו.

רגע, יש עוד. מערכת ההנעה הכפולה החכמה, כמו שקיימת ב-M5, מאפשרת להעביר עד 100% מהכוח לסרן האחורי. אפשר לבחור אם ועד כמה בקרת האחיזה תתערב וכמובן לבחור במצב "דריפט". יש גם כפתור ייעודי על ידית ההילוכים עם 3 מצבים שיאפשרו לכם להחליט כמה למשוך את ההילוכים, ואפילו אפשר להגדיר באילו מצבי נהיגה מערכת ה"עצור וסע" לא תפעל. אם יש דרך להשתמש בטכנולוגיה ואלקטרוניקה ברכב ספורטיבי, ככה עושים את זה.

Mסכמים

ב.מ.וו M3, למרות הניחוח הכמעט נוסטלגי של אדי הבנזין, היא ממש לא מכונית של פעם. זו מכונית של כאן ועכשיו, חזק ומהר, טכנולוגי ועוצמתי. נכון, יש לה מנוע שצורך דלק, ולא מעט ממנו; הבלמים שלה יודעים רק להאט ולעצור אותה ולא מסוגלים לטעון שום סוללה, ויש בה לא מעט חלקים רועשים ונעים שילידי העשור הקרוב כבר לא יכירו. אבל ה-M3 יודעת לקחת את מינון הטכנולוגיה הנדרש, לא להגזים בכמות האלקטרוניקה ולעשות הכל כדי לרגש. היא מסוגלת לגרום לנהג לפרוץ בצחוק מתגלגל או לפעור עיניים בתדהמה, מסוגלת להפחיד עד אימה ולאתגר את הנהג מבחינה מנטאלית, גופנית ומקצועית. ה-X פקטור הרגשי הזה עוד יגרום למהנדסי הרכב החשמלי הטובים ביותר לשבור את הראש. ועד שזה יצליח להם, תארזו לי אחת בבקשה.


לדגמי ב.מ.וו בישראל - ב.מ.וו

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות