בסופו של דבר, יצרני הרכב הבינו את מה שאנשי בטר פלייס התקשו לקבל. המכונית החשמלית היא חזון אוטופי חובק עולם, אך הדרך שלה אל היומיום שלנו עדיין ארוכה. בימים בהם אנו מתבשרים על קריסת השרידים האחרונים של בטר פלייס, ויבואנית רנו נאלצת לרכוש את המכוניות האחרונות שעוד נוסעות על הכבישים ולשלוח אותן לגריטה, פגשנו את וולוו XC90 בגרסת פלאג-אין הייבריד, מכונית שיודעת טוב יותר כיצד מאפשרים לחשמל להניע אותנו ממקום למקום - גם אם לא מתיימרת להנגיש בשלב זה את הבשורה לעם.
קשה לתאר עד כמה מריר היה החיוך שעלה על שפתינו כשחיברנו את הוולוו הזו לעמדת טעינה ישנה עם לוגו של בטר פלייס. אותן עמדות-אנדרטאות מהוות עדות אילמת להתפכחות הכואבת מהחזון החשמלי להמונים, אך בו זמנית הן מספקות חשמל למכונית יקרה ומתוחכמת שנוסעת בדממה חרישית, מותירה את הזיהום בארובות של תחנות הכוח ורוצה להפוך את מרכזי הערים שלנו לנקיים הרבה יותר.
את הגרסה הרגילה של וולוו XC90 כבר פגשנו לפני כשנה, ולא מצאנו הבדלים של ממש בעיצוב החיצוני בינה ובין גרסת הפלאג-אין. הוולוו הגדולה נראית עתידנית, חדשנית, כזו שלא מנקרת עיניים עם עיצוב ראוותני וצעקני - אך בהחלט מעוררת כבוד, ונראית כמו רכב שהגיע מספירה אחרת. זו לא עוד מכונית שקונים פה בישראל, אפילו לא עוד מכונית יוקרה.
ההבדל בין השתיים, בכל זאת, הוא בשקע הטעינה על הכנף השמאלית-קדמית של ה-T8, שמלווה גם במדבקות בצורת תקע המפוזרות מסביב לרכב. אלו משכו תשומת לב רבה, הפנו לכיווננו לא מעט שאלות בימי המבחן וגם גרמו לנו להרגיש ירוקים, מתקדמים ואפילו אנשים קצת יותר טובים. ואיזה הבדל ענק יש בין תשומת לב שנמשכת מסיבות כאלו לבין היחס שגורר ספוילר מוגזם, למשל.
תא הנוסעים
לא נאריך במילים, למרות שזה קשה, מכיוון שכבר פגשנו את סביבת הנהג האולטרא-מתוחכמת של וולוו XC90 - ועל כך תוכלו ללמוד במבחני העבר או בסרטון הוידאו שפרסמנו. במרכז תא הנוסעים שוכן מסך עצום ששולט בערך על כל דבר שניתן לחשוב עליו - ממערכת המיזוג, דרך מערכות הבטיחות, החניה, טעינת הסוללה וכמובן הסאונד. הו, הסאונד. 19 רמקולים משובחים ומערכת נפלאה מתוצרת Bowers & Wilkins, יהפכו גם את הפלייליסט של גלגלצ למופע מעורר חושים בפארק.
לוח המחוונים מציג כמויות גדולות של מידע, והתפעול מההגה לא תמיד ברור ומיידי, אך עם הזמן ניתן להתרגל לכך ולשלוט כמעט בכל פעולה מבלי להוריד את היד מההגה. ידית ההילוכים בגרסה הזו מציגה גימור שקוף דמוי קריסטל, נאה ומודרני יותר מהידית הסטנדרטית בגרסת הבנזין.
מושבי הנהג והנוסע עוטים עור איכותי ומאפשרים שפע של אפשרויות כוונון, אך לטעמנו הם לא מספקים תמיכה הולמת לבעלי מבנה גוף בינוני ומטה, וגם לא מספיק "כורסתיים". מאחור ניתן למצוא שלישיית מושבים מרווחת (עם מושב אמצעי שהופך לבוסטר), ומאחוריהם - עוד צמד מושבים בעלי מרווח סביר בהחלט.
תא המטען מציע נפח מצוין גם כשכל המושבים בשימוש, ואם מקפלים את השניים האחוריים מקבלים נפח כמעט מסחרי. קיפלתם את כולם? ברכות, הוולוו שלכם מתאימה כעת למשימות תובלה מקצועיות. גרסת ה-T8 מצוידת כסטנדרט במתלי אוויר, ואלו מאפשרים להנמיך את הרכב מכפתורים הנמצאים בתא המטען על מנת להקל על הגישה לבגאז'.
נוחות נסיעה
המפגש עם וולוו XC90 בגרסת ה-T8 מעניק לנו הזדמנות לפגוש לראשונה גם במתלי האוויר, שהם אופציה בלבד בגרסאות האחרות. אחרי המפגש עם מתלי הברזל של הוולוו, ייחלנו והתפללנו למתלי האוויר - בתקווה שאלו ישפרו את נוחות הנסיעה הבינונית שאכזבה אותנו בעבר. למרבה הצער, הבעיה לא נפתרה גם כאן.
ניתן אמנם להרגיש בשיפור מסוים עם מתלי האוויר, בעיקר במעבר מהיר על פסי האטה, אך הוולוו הגדולה עדיין לא מספקת את רמת הנוחות המצופה ממכונית במעמדה. שיבושים מכל הסוגים מורגשים בצורה ברורה בתא הנוסעים, וכל פגם באספלט מועבר כמעט מבלי ריסון. זה קורה גם במהירויות עירוניות וגם על כבישים מהירים, אך מנגד יש לציין שריסון המרכב מוצלח בסך הכל ואין כמעט תחושת נדנוד. רעשי המתלים נוכחים בצורה מוגזמת.
מנגד, בידוד הרעשים פשוט מעולה, וזה לא עניין מובן מאליו במכונית גבוהה וגדולה כל כך.
מנוע ותיבת הילוכים
אני מתחיל את המבחן במרכז תל אביב, עם סוללה טעונה במלואה. מד הטווח מצביע על 34 קילומטרים שנוכל לנסוע בטרם יתרוקנו המצברים. 87 כוחות סוס נוכל לקבל מהמנוע החשמלי, ואם נצטרך עוד - נוכל בלחיצת דוושה לעורר לחיים את מנוע הבנזין, שבסיוע מגדש טורבו ומגדש על ישלח למשימה עוד 320 סוסים. מכיוון שהוולוו שלנו שוקלת כמעט 2 וחצי טון, מהר מאוד גילינו שכמעט כל תאוצה דורשת התערבות של מנוע הבנזין. הגיוני.
אז בתוך העיר, בלי להאיץ באופן זריז במיוחד, הצלחנו לנוע כמעט ורק בכוח החשמל. בחלק מהמקרים הטווח היה זהה לזה שהציג לוח המחוונים הדיגיטלי, לפעמים הסוללה נגמרה כמה קילומטרים מוקדם יותר. כך או אחרת, רובנו נוכל לקום בבוקר, לנתק את ה-XC90 מהשקע ולנסוע לעבודה ובחזרה בלי לראות תחנות דלק בשגרה. שלא כמו מנועי בנזין, ההנעה החשמלית מסתדרת מצוין עם פקקים ותנועה עירונית צפופה. תוסיפו לזה את חוויית הנסיעה השקטה והממכרת, ואת התחושה שעשיתם משהו טוב למען הסביבה, וקיבלתם מכונית שתעשה לכם נעים. פשוט ככה. גם עניין החסכון קיים פה, אבל לא בטוח שזה העיקר במכונית שעולה כמעט 600 אלף שקל.
כשיוצאים לנהיגה עירונית מחסלים את הסוללה די בקלות, ואז נשארים עם המנוע המוכר של וולוו XC90. נפח של 2,000 סמ"ק עם לא מעט הגדשות מתוחכמות מאפשר לו לייצר לא מעט כוח ולהיות ראשון כמעט בכל מיאוץ שגרתי, אבל הצליל שלו לא נעים וגם התחושה מעט מתאמצת, לא בשרנית כמו במנועים גדולים יותר. אם חשבתם לרכוש את גרסת ה-T8 כדי לקבל הספק מוגדל של 407 כ"ס, כדאי שתחשבו שוב: הרי בתוך העיר לא תנצלו את אותם 407 סוסים משולבים של שני המנועים, ועד שתגיעו לרמת הגולן או לים המלח - בעצם עזבו, עד שתגיעו מתל אביב למודיעין - הסוללה כבר תיגמר, ואתם תישארו עם 320 כ"ס לא רעים בכלל, אבל זהים לאלו של ה-XC90 הרגילה. אז נכון, אפשר לבקש מהרכב לשמור סוללה ולהשתמש בה רק כשתרצו, אבל בפועל - בשימוש סביר לא תהנו מכוח עודף.
צריכת הדלק ברכבי פלאג אין היא עניין קצת מתעתע. דף הנתונים הרשמי מספר על 47 ק"מ לליטר, אבל זה מספר שלא אומר כלום. ממש שום דבר. כי כל עוד תסעו בעיר או בפרברים למרחקים קצרים, תוכלו להעביר חיים שלמים בלי לראות תחנת דלק מבפנים. ואם תסעו לטייל בצפון עם המשפחה אז הסוללה תתרוקן בצ'יק צ'ק, ותקבלו בנהיגה רגועה בערך 10 ק"מ לליטר. זה נתון לא רע עבור רכב בגודל כזה - אבל ממש לא כזה שיטפל בהתחממות הגלובאלית. בנהיגה דינאמית ותובענית יותר, אגב, ניתן להגיע גם ל-7 ק"מ לליטר ומטה.
התנהגות כביש
אחיזת כביש מעולה, שלדה מתקשרת ורכינה מינימאלית מסייעים לוולוו XC90 להעניק לנוסעיו תחושת בטחון יוצאת דופן, גם בנהיגה מהירה ומאתגרת. אבל מה שבאמת הופך את השבדי המגודל לרכב שמרגיש חסין כמו מרכבה 4 אלו מערכות הבטיחות: בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית, תיקון סטיה מנתיב ועוד שפע של טכנולוגיות שגורמות לנהג לתחושה שלא משנה מה יקרה, מה הוא יעשה ומי האידיוט שייקרה בדרכו, בתוך הוולוו הוא ישרוד בכל מצב. ורק אחרי שנוהגים מבינים עד כמה התחושה הזו משנה את חוויית הנהיגה ביום יום.
ומה באשר לתחושה הספורטיבית, כזו שמאפשרת להשתעשע ממעשה הנהיגה במקומות הנכונים? ובכן, לא בטוח שה-XC90 הוא הרכב המתאים ביותר לדרישות כאלו, אך הופתענו לגלות שאם באמת רוצים - ניתן להפיק גם מעט שובבות ושמחת חיים מה-XC90.
סיכום
וולוו XC90 הרשים אותנו מאוד כבר במפגש הראשון שלנו איתו, לפני כשנה. אז בחנו את גרסת ה-T6, היינו קצת צוננים כלפי המנוע ורמת הנוחות - אך הישיבה בתא הנוסעים כמעט לבדה הספיקה כדי להרגיש שמדובר במכונית אחרת, מודרנית ומתקדמת יותר כמעט מכל מכונית אחרת שנעה על הכביש.
גרסת ה-T8 משלימה את החוויה העתידנית, והופכת את הוולוו למכונית שמדברת בשפה אחרת. נסיעה שקטה בעיר, אפס זיהום במהירויות נמוכות ותדלוק מהשקע הביתי הופכים את השימוש ב-XC90 למעשה שהוא פשוט שונה ממעשה הנהיגה אליו הורגלנו עד היום. זה מתחיל בכניסה לרכב בבוקר ובקיפול של הכבל, ומסתיים אחר הצהריים עם המבטים המשתאים בחניה של הסופרמרקט והגלגול החרישי לתוך החניה הביתית.
זה לא הופך את ה-T8 למכונית שמשתלם לקנות בגלל החסכון בדלק, גם לא למכונית ביצועיסטית במיוחד (407 כ"ס תקבלו בעיקר על הנייר), מתלי האוויר לא הופכים אותה למכונית נוחה וגם מבחינה כלכלית לא מדובר בעסקה משתלמת: עם מיסוי בגובה 20%, לעומת 83% בגרסת ה-T6, ציפינו לתג מחיר נמוך הרבה יותר. אבל כשאתם משקיעים כמעט 600 אלף שקל על מכונית חדשה, אתם כנראה לא מצפים לקבל דילים נוסח רמי לוי. אחרת הייתם לוקחים קורולה. גרסת הפלאג-אין הייבריד של וולוו XC90 פשוט מדברת בשפה אחרת, וגורמת לנו להאמין שהעולם הזה יהיה מקום טוב יותר לחיות בו בעתיד הלא רחוק. מבחינתנו, זו סיבה מספיק טובה בשביל לחלום על אחת כזו בחניה. וגם מערכת השמע האדירה היא סיבה לא רעה בכלל.
לדגמי וולוו בישראל -
וולוו למאמר זה התפרסמו 5 תגובות
