מבחן השוואתי - מכוניות משפחתיות בתצורות שונות

התצורה: סדאן ארבע דלתות
המכונית: אופל אסטרה ברלינה

למה סדאן: ההגיון של תצורת הסדאן פשוט וטוב. לוקחים מכונית קומפקטית קצרה ונחמדה, ובלי לערוך שינויים מפליגים במבנה ההנדסי שלה משיגים תא מטען גדול הרבה יותר. הארכת החלק האחורי של המרכב נחשבת גם טובה יותר מבחינה אווירודינמית, אבל המשקל הנוסף עשוי לפגוע בצריכת הדלק ובקלילות של המכונית בתנועה.



עד כמה היא שימושית: כמכונית נמוכה, לא מאוד נוח לחגור ילדים במושב האחורי בסדאן. כדי לעשות זאת צריך להשתחל קצת ולהתכופף עד שהמלאכה מושלמת. הכניסה והיציאה, מלפנים ומאחור, דורשת מעט התכופפות, והישיבה עצמה נמוכה יותר, קצת "צוללת", בעיקר כשמכירים את כלי הרכב הגבוהים יותר. תא המטען של מכונית הסדאן גדול מאוד, וגם עמוק מאוד. המשמעות היא שיש בו מקום רב לציוד, אבל חלק גדול ממנו אינו נגיש במיוחד. כללית מדובר בתא מטען גדול במיוחד, למי שמחפש את הנפח, אבל בניסיון שלנו להעמיס אופניים - ההצלחה היתה אפשרית רק אחרי פירוק של הגלגל.



איך היא בתנועה: בתוך העיר ישנו מחיר לתנוחת הישיבה הנמוכה, בתוך המרכב הארוך-יחסית. קשה לתכנן את בחירת הנתיבים הנכונים בפקקים היות שאי אפשר להציץ מעל לגג המכונית שלפנינו. האורך הכללי ואי היכולת לראות את קצה המרכב מכבידים גם על החניה במקומות צפופים. בתנועה בינעירונית המצב משתפר פלאים. תנוחת הנהיגה הנמוכה עם התכנון שמציב את המרכב בנקודה נמוכה יותר, עושים את המכונית יציבה ומוצקה, וגם פגיעה פחות לרעשי רוח.

משפחתיות-סדאן נוספות: מאזדה 3, טויוטה קורולה, סובארו אימפרזה, מיצובישי לנסר, סאיק MG350.


התצורה: האצ'בק
המכונית: יונדאי i30

למה האצ'בק: לא בכדי אוהבים האירופים את תצורת ההאצ'בק. תא המטען אמנם קטן מעט (או הרבה) מתא המטען שבתצורת הסדאן, אבל הפתח שמוביל אליו גדול במיוחד ועושה את כל הנפח לנגיש מאוד. העובדה שחלקה האחורי קצר וקל יותר מזה של תצורות הסטיישן והסדאן מאפשר לה יכולת תמרון עדיפה וגם קלילות רבה יותר.



עד כמה היא שימושית: כמו בתצורת הסדאן, גם במקרה של ההאצ'בק נדרשנו להתכופף מעט כדי לחגור ילד במושב הבטיחות. גודלו המוגבל של תא המטען, לעומת הסדאן, הכביד עלינו את המאמצים להכניס את כל הציוד - מזוודה גדולה, עגלה גדולה שמפורקת לשניים ועוד מזוודה קטנה. נדרשו לנו כמה וכמה נסיונות, אבל בזכות הפתח המגודל הצלחנו בסופו של דבר "להנדס" את כל הפריטים אל תוך תא המטען. רף ההעמסה מעט גבוה מאשר בתצורות הסדאן והסטיישן, אז צריך להניף את הציוד מעט גבוה יותר בדרך פנימה.



איך היא בתנועה: בתנועה העירונית, המרכב הקצר של תצורת ההאצ'בק עושה חסד עם תמרוני החניה והסמטאות. לא רק שהמכונית קצרה יותר, אלא שהחלון מאחור מאפשר לנו להבין טוב יותר היכן נמצא קצה המכונית. בצד של הפקקים, גם כאן כמו בסדאן, קשה לדעת מה קורה בהמשך הפקק. כשהעניינים מתחממים והדרך מהירה ומפותלת יותר, תצורת ההאצ'בק היא אולי הטובה מכולן. המכונית יציבה ומוצקה, ולעתים היא גם מהנה ממש.

משפחתיות-האצ'בק נוספות: פולקסווגן גולף, פיג'ו 308, סיאט לאון, סיטרואן C4.


התצורה: סטיישן
המכונית: פורד פוקוס טורר

למה סטיישן: ההגיון אומר שאפשר לקבל נפח העמסה מקסימלי, אם נאריך את תצורת ההאצ'בק, או שנגביה את תצורת הסדאן, וכך נקבל מכונית משפחתית קומפקטית ונעימה - אבל עם נפח העמסה עצום. הפלוס הוא שבהשוואה לתצורת הסדאן המשפחתית, מכונית הסטיישן מספקת את הסחורה מבלי להאריך את המרכב, כך שממדי המכונית נותרים נורמליים גם בחיפוש אחר חניה עירונית.



עד כמה היא שימושית: הנפח הגדול מאחור אינו משנה את אופן הכניסה והיציאה או חגירת הילדים בתוך המכונית. ובכל זאת, כשיושבים במושב האחורי, נהנים בסטיישן מתוספת הגובה של התקרה הארוכה וכך מרווח יותר מאחור לנוסעים מבוגרים. אבל כשמדובר בתא המטען עצמו - כאן מדובר בחגיגה. הנפח גדול ונגיש והסידור בו די קל - אם כי הגישה אל חלקו הרחוק של תא המטען מעט קשה כשעומדים מאחורי המכונית. מאידך, אפשר לגשת אל הציוד גם תוך כדי נסיעה, עם ידיים ארוכות מהמושב האחורי. את האופניים הצלחנו להכניס בקלות בשכיבה.



איך היא בתנועה: בחיפוש אחרי חניה, הסטיישן היתה דומה למכונית הסדאן - כלומר, מעט קשה מהמושב הנמוך לסקור את מצב החניות והתנועה, והמרכב גם ארוך יותר מזה של ההאצ'בק. עם זאת, האפשרות להסתכל ישירות אל התא האחורי, שנמצא בקצה המרכב, עושה את תמרון החניה מדויק ופשוט יותר מאשר בתצורת הסדאן, שבה אנחנו לא יודעים בדיוק איפה נגמרת המכונית. כשעוברים לתנועה הבינעירונית נרשמים רעשים חדשים בשל התהודה הרבה בתוך המרכב, ובמצבים מסוימים המכונית עשויה להיות מעט יותר קופצנית. בתנועה דינאמית בכבישים מפותלים, מכונית הסטיישן עשויה לאחוז טוב פחות באספלט מאשר מכוניות הסדאן או ההאצ'בק, אבל מי שמחפש חוויות - עשוי דווקא לאהוב את זה.

משפחתיות-סטיישן נוספות: הונדה סיוויק סטיישן, רנו מגאן סטיישן, קיה סיד SW, טויוטה אוריס סטיישן.


התצורה: מיקרוואן
הרכב: פיאט 500L

למה מיקרוואן: נכון שכיסא תפוס הרבה פחות מקום מכורסא? זה לא רק בגלל הררי הריפוד, אלא היות שבישיבה זקופה אנחנו תופסים פחות מקום, לפחות לאורך… תצורת המיקרוואן הולכת בדיוק לכיוון הזה. המרכב אמנם יהיה בדרך כלל קצר יותר ממרכבי הסדאן והסטיישן, אבל היות שמגביהים את הרכב וגם מציבים מושבים זקופים יותר, הרי שהמרחב הפנימי יכול להפתיע כל פעם מחדש.



עד כמה הוא שימושי: כשמסתכלים על השימושיות נטו, ניכר במבחן שתצורת המיקרוואן היא תצורה עילית. בזכות המרכב הגבוה אין צורך להזדחל פנימה והחוצה, פשוט מתיישבים או קמים. גם חגירת ילד בכיסא בטיחות הופכת להיות קלה ופשוטה. תא המטען של המיקרוואן היה נוח במיוחד להעמסה, וזאת למרות שהוא אינו עמוק כמו תאי המטען של הסדאן והסטיישן. הנוחות הרבה באה בזכות הסידור שלו לגובה. הכל פשוט, זמין ונגיש. בזכות גובהו הרב של הרכב, הצלחנו להכניס את האופניים בעמידה. המשמעות היא שיכולנו להכניס לשם זוג נוסף, ועדיין להשאיר מושב אחד אחורי שעליו אפשר להושיב נוסע שלישי ברכב - אף מכונית אחרת לא הצליחה לעשות זאת.



איך הוא בתנועה: בתנועה עירונית המיקרוואן ממשיך להפגין יכולות. תנוחת הישיבה הגבוהה מאפשרת לנהג ולנהגת להסתכל על הכביש במונחים אסטרטגיים - לראות מרחוק איפה נמצאת חניה או מה מצב הפקק, וגם להשתחל ביתר קלות. המרכב הקצר מאפשר חניה גם במקומות צפופים. נוחות הנסיעה של הרכב בעיר מצוינת, והתחושה היא ש"רוכבים" מעל למפגעים. מחוץ לעיר התצורה הזו מרשימה פחות - הגובה הרב פוגם בתחושת הביטחון וביציבות של הרכב, ובתנועה בכבישים מפותלים המכונית יציבה פחות, רוכנת יותר לצדדים ומרחיקה את הנהג מן החוויה.

מיקרוואנים נוספים: טויוטה ספייס ורסו, סקודה רומסטר, קיה סול, ניסאן נוט.


התצורה: פנאי
הרכב: סוזוקי קרוסאובר

למה רכב פנאי: קטגוריית רכבי הפנאי הקטנים הפכו להיות פופולריים במיוחד אחרי שהושק ניסאן ג'וק המוזר-למראה והאופנתי במיוחד. הבסיס של כלי הרכב האלה הוא לרוב בסיס של מכונית קטנה יותר מהמכונית המשפחתית המקובלת (דווקא סוזוקי קרוסאובר שנבחן מעט גדול ומרווח מהמקובל בקבוצה), אבל ממד הגובה והעיצוב הייחודי, ברוב המקרים, מספקים תמורות אחרות מול קבוצת המשפחתיות - יכולת מסוימת של נסיעה בשבילים, תנוחת ישיבה גבוהה וגם אופי ועיצוב ייחודיים.



עד כמה הוא שימושי: גובהו של רכב הפנאי עושה אותו קל יותר לכניסה ויציאה, יחסית למכונית המשפחתית, כשצריך להתיישב בתוכו או לקום ממנו. החסרון היחיד הוא שצריך להרים את הרגליים מעט גבוה יותר מאשר במכוניות הנמוכות. תאי המטען של רכבי הפנאי שונים מהותית זה מזה; במקרה של הקרוסאובר המרחב הפנימי הפתיע אותנו מאוד לטובה - כל פרטי הציוד נכנסו בקלות ובלי בעיות, והדלת הגדולה מאחור עשתה את רוב הנפח נגיש בהחלט. ברוב רכבי הפנאי הקטנים תא המטען מכובד ושימושי, והגישה אליו טובה. גם במבחן האופניים עמד הקרוסאובר בכבוד והם נכנסו בקלות בשכיבה, על חשבון המושבים האחוריים, כמקובל.



איך הוא בתנועה: הפרקטיקה של הישיבה הגבוהה ברכב הפנאי מספקת תמורה דומה לזו של המיקרוואן (אם כי מעט פחות, היות שהוא מעט נמוך יותר). גם כאן אפשר להסתכל מלמעלה על סביבת החניה ועל נתיבי הפקק, מאפיין שמסייע לתכנן טוב יותר את הנהיגה בתנאים הצפופים. היות שהחלון האחורי נמצא בקרבת קצה המרכב ברכב הפנאי, הרי שגם כאן קל יותר להתנהל בתוך החניה הצפופה. בתנועה בינעירונית מהירה יותר, תוספת הגובה של רכב הפנאי פוגמת מעט בחוויה. רעשי הדרך נוכחים מעט יותר ובשל הגובה שלו הוא רוכן יותר לצדדים בעיקולים ומעט פחות יציב ומוצק גם בנסיעה מהירה ישרה יותר.

רכבי פנאי קטנים נוספים: ניסאן ג'וק, סקודה יטי, אופל מוקה, שברולט טראקס.



מה היה לנו שם

אם הטעם של כולנו היה זהה, הצרכים והדרישות, המציאות והחוויות, אזי ליצרני הרכב היה קל הרבה יותר. מצד שני, העולם היה מקום הרבה יותר משעמם לחיות בו. המפגש הבלתי אמצעי עם חמש התצורות השונות למכונית המשפחתית, זו לצד זו, גילו לנו כי לכל אחת מהן מקום נאה בעולם, היות שלכל אחת היתרונות והחסרונות שלה. באופן הזה גילינו דבר נוסף - התצורה המשפחתית ה"אידיאלית", תצורת הסדאן שהיתה אהובה מאוד עלינו הישראלים במשך עשרות שנים, התבררה כתצורה טובה - אך ממש לא מתעלה על אחיותיה בשימוש המשפחתי, במגוון לא קטן של שימושים.

בקו הכללי אנחנו יכולים לסכם ולומר שאם השימוש שלכם במכונית המשפחתית כולל נסיעה רבה בעיר, חגירת ילדים, הקפצות וכניסות ויציאות מרובות מכלי הרכב - סביר שתעדיפו את אחת התצורות הגבוהות יותר, רכב הפנאי והמיקרוואן. אם אתם מרבים לנסוע בכבישים בינעירוניים, ייתכן שתעדיפו את המכוניות הנמוכות יותר, שהן לרוב יציבות ושקטות יותר. ואם אתם מרבים להעמיס ציוד - בוודאי תעדיפו את אחת התצורות שלהן דלת גדולה מאחור.

המגוון הגדל והולך של מכוניות שאפשר לרכוש כיום בישראל מאפשר לנו גמישות רבה גם במשחק עם התצורות. תצורות מרכב נוספות, שאותן אפשר לרכוש בישראל, מגשרות על התצורות שדיברנו עליהן, גורעות או מוסיפות בשימושיות ובתמורה. סקודה אוקטביה, למשל, היא מכונית שנראית מבחוץ כסדאן, אבל חלקה האחורי נפער לרווחה כבהאצ'בק. התוצאה היא מכונית סדאן בעלת תא מטען אגדי. לעתים גרסת ההאצ'בק של מכונית מעט מרווחת יותר מהמקובל ואז היא יכולה לשמש במידה מסוימת כמכונית בתצורת סטיישן, כמו בסיטרואן C4. תצורה חריגה נוספת היא תצורת הטנדרונים - מעין הכלאה בין מיקרוואנים ובין כלי רכב מסחריים, שפוגמת מעט בפינוקים המשפחתיים, אבל מספקת תנוחת ישיבה גבוהה ומרחב נדיב לנוסעים ולציוד. טנדרונים לדוגמא - רנו קנגו ופיאט דובלו.

אפשרות נוספת לגוון את הבחירה בתצורה האהובה עליכם היא להגדיל ולהקטין, לייקר ולהוזיל. לצד משפחתיות הסדאן ישנן המיני-משפחתיות, כמו מיצובישי אטראז' או יונדאי i25 אקסנט. אפשר ללכת לכיוון השני, להוסיף 20-30 אלף שקלים ולטפס למשפחתיות הגדולות, כמו סובארו B4 או מאזדה 6. למכוניות האלה ישנן גם גרסאות סטיישן ולעתים - גם גרסת האצ'בק (כמו לפורד מונדיאו או אופל אינסיגניה). במקרה של סקודה, מכונית המנהלים, סופרב, מצליחה להיות גם סדאן וגם עם תא מטען שנפתח לכל הגובה. מול הטנדרונים ישנו הטנדרון הקטן והזול יותר, פיאט קובו.
היום, יותר מאי פעם בעבר, תוכלו לבחור לעצמכם את התצורה שמתאימה לכם בדיוק.

למאמר זה התפרסמו 10 תגובות