רנו מגאן סטיישן (אסטייט, כפי שמכנה אותה היבואן) היא לא גרסת הסטיישן של רנו פלואנס. היא גם לא לגמרי קשורה למגאן פלואנס שנמכרת כאן. שתי המשפחתיות המוכרות של רנו מיוצרות בטורקיה ומיועדות לשווקי מזרח אירופה המתפתחים. המגאן סטיישן, לעומתן, מיוצרת בספרד ונמכרת בשווקים האנינים של מערב אירופה. המשמעות היא, קודם כל, שמדובר במכונית שמתיימרת להציב סטנדרטים אחרים של איכות. במה זה בעצם מתבטא? והאם העובדה שהמגאן סטיישן נמכרת רק עם מנוע דיזל פועלת לטובתה או דווקא לרעתה?
| רנו מגאן סטיישן, טורבו דיזל 1.5 ליטר, רובוטית כפולת מצמדים, 110 כ"ס, החל מ-132,900 שקל
|
| יתרונות | חסרונות |
| נוחות נסיעה גבוהה
| תא נוסעים מיושן
|
| מנוע חזק ויעיל
| הנדסת אנוש בעייתית
|
| צריכת דלק מצוינת | מחיר רכישה גבוה מהממוצע |
המגאן נאה מהפלואנס, ומרשימה גם לכשעצמה / צילומים: יתיר דוידוביץעיצוב וסגנוןמלפנים המגאן נראית מצוין עם גריל קטן, מכסה מנוע ענק ושורת פנסי LED אופנתיים. מאחור מחוטב העכוז עם צמד פנסים ייחודיים, ובפרופיל היא מפגינה חזות סטיישנית לכל דבר ועניין ונראית ארוכה ממתחרותיה. צמד פסי גגון משפר את ההופעה, וכמובן שגם את השימושיות. בהשוואה לפלואנס, יש משהו יותר הרמוני וזורם במראה של המגאן סטיישן - אך בתא הנוסעים אין הפתעות. המגאן נראית כמו מכונית מלפני 10 שנים, וזה ניסוח מעודן. תא הנוסעים שחור ומשעמם למראה, ולא ניכרת אפילו טיפה של נגיעה עיצובית. וזה עוד לפני שהגענו לבעיה הגדולה באמת של תא הנוסעים במגאן.
תא הנוסעיםאחרי שמסתגלים למראה, נתקלים בהנדסת האנוש הבעייתית. כמו כל דגם של רנו מהשנים האחרונות, סביבת הנהג של המגאן רוויה בכפתורים ופקדים שונים שמפוזרים בחלל בלי שמץ של היגיון. מאיפה נתחיל? את בקרת השיוט מפעילים מכפתור שנמצא ליד בלם היד, ושולטים עליה משני כפתורים נוספים שנמצאים בשני צידיו של ההגה. את מערכת השמע מפעילים אינסוף כפתורים קטנטנים שנמצאים נמוך מדי, ליד ידית ההילוכים, ובמקביל צריך להסתכל על המסך שנמצא בקצה העליון של הדשבורד. כפתורי השליטה מההגה נמצאים בכלל מאחוריו, וגם שם יש יותר מדי כפתורים שלך תדע מה הם עושים. כפתור ההתנעה והחריץ של הכרטיס החכם ממוקמים מאחורי ידית ההילוכים - צריך תמרון כדי להשחיל את הכרטיס במצב P - ואחרי כל זה, לפחות אפשר לומר מילה טובה על האבזור הנדיב. הרשימה המכובדת כוללת בנוסף גם דיבורית בלוטות', בקרת אקלים מפוצלת, חיישני גשם ותאורה, מראות בקיפול חשמלי וחישוקים קלים.
המגאן מאובזרת, אך הנדסת האנוש בעייתית / תמונת יצרןכיוון שמדובר במכונית משפחתית ולא במערכת הפעלה של סמארטפון, חשוב לציין כי המגאן מרווחת מאוד וגם שימושית. דלתות גדולות מאפשרות כניסה קלה ונוחה לרכב, ומאחור ישנו מרווח נדיב לכל סוגי הנוסעים: הילדים יהנו ממושב שטוח שמאפשר עיגון יעיל של מושבי הבטיחות, והמבוגרים יברכו על מרווח הרגליים המצוין - אך יעדיפו לוותר על גג השמש (האופציונאלי) שגוזל מהמרווח לראש. תא המטען רחב ועמוק מאוד, ומנצח בהליכה את הבגאז'ים של הסטיישנים לבית פורד ויונדאי.
נוחות נסיעהנוחות הנסיעה היא התחום בו רנו מצטיינת באופן מסורתי, והמגאן סטיישן בהחלט לא מאכזבת בהיבט זה. שיכוך השיבושים על כבישים עירוניים טוב מאוד ומתקרב לשלמות (אם כי צריך לזכור שמדובר במכונית משפחתית ולא יותר מזה). פסי האטה נבלעים גם במהירויות עירוניות גבוהות יחסית, ובורות קטנים פשוט נעלמים מתחת לגלגליה של הצרפתיה. מושבי הנהג והנוסע קשים יחסית, אך עובדה זו לא מפריעה לנוחות אלא דווקא מסייעת לתמיכה בגב בנסיעה בין עירונית ממושכת.
גם מחוץ לעיר נשמרת הנוחות הגבוהה, אם כי המגאן פחות מפולסת ו"מיוצבת" לעומת מכוניות כמו אופל אסטרה או פורד פוקוס. נדנוד קל מאוד יורגש במהירות גבוהה, אך כאשר הכביש משתבש תחזור המגאן להפגין את עליונותה בתחום הנוחות. לסעיף זה ניתן להכניס גם את בידוד הרעשים, שכן הנוחות לאורך זמן מושפעת לא רק מאופן השיכוך של הרכב אלא גם ממאפיינים נוספים. כאשר המנוע קר חודרים לתא הנוסעים גרגורי הדיזל המוכרים, והסאונד "של מונית" חודר גם בהאצות - אך ביתר הזמן תתקשו לנחש שמדובר במנוע לוגם סולר. בשיוט ישמעו רעשי צמיגים, אך ברמה שלא אמורה להטריד.
מנוע ותיבת הילוכיםהשילוב של מנוע דיזל ותיבה כפולת מצמדים הוא ייחודי בקטגוריית המשפחתיות, אך שגרתי למדי כשמדובר ברנו. היבואנית נקטה בצעד אמיץ כשהחליטה ללכת בכל הכוח על הדיזלים, ולטעמנו מדובר בהחלטה נהדרת מבחינה צרכנית. מנועי הדיזל של רנו, ובכללם גם זה של המגאן, מצטיינים בצריכת דלק נפלאה ולא מוותרים גם על הביצועים - כל עוד יודעים מה לדרוש מהם ומה לא. אם תמעכו את הדוושה ביציאה מהרמזור תקבלו בעיקר רעש, ותראו את הפגוש של המכונית לצידכם מתרחק במהירות. אבל אם תסגלו את האופי הנינוח והאירופאי של הרנו, ותגלשו בקלאסה על הררי המומנט, תקבלו תאוצה אמנם קצת יותר איטית - אבל בתמורה תעניק לכם הדיזלית יכולת שיוט נהדרת גם במהירויות גבוהות, ביצוע עקיפות בקלילות וטיפוס נחוש בעליות גם תחת עומס מלא. את כל הטוב הזה המנוע מייצר בטווח שבין 1,500 ל-2,500 סל"ד, כך שלכם נשאר רק ללטף את הדוושה. את היתר הרנו תעשה לבד.
תיבת ההילוכים שמתלווה למנוע הזה היא רובוטית כפולת מצמדים, ומדובר באחת התיבות המוצלחות מסוגה. החלפת ההילוכים מהירה, חלקה ומתוזמנת היטב, כאשר ההפתעה הגיעה בתוך העיר - שם שמרה התיבה על אופיה הנינוח ולא חבטה או התבלבלה כמו תיבות דומות של המתחרים. צריכת הדלק בסופו של המבחן הסתכמה ב-15.9 ק"מ לליטר בנסיעה שכללה שיוט בין עירוני ארוך, אך גם נהיגה דינאמית במהירויות גבוהות. מרשים.
התנהגות כבישעל הפרק הדינאמי של המבחן היה אפשר אולי לוותר לאור אופיו הנינוח של המנוע, אך השלדה גילתה ניצוצות שהובילו אותנו אל הכבישים המפותלים שבהרי ירושלים. שם, בין עיקול אחד למשנהו, הפגינה המגאן אחיזת כביש מעולה ואפילו קצת נטיה לשובבות ולמשחקי זנב מהסוג החיובי. המשקל הכבד של המנוע מלפנים מאפשר מעט יותר חופש תנועה לאחוריים, והמתלים מגלים ליטוש אירופאי ומהדקים את הרכב לכביש - בדיוק מה שחסר לנו בפלואנס המפוזרת. ההגה, אגב, מנותק לחלוטין.
סיכוםרנו מגאן סטיישן היא אחת מהמשפחתיות הטובות ביותר שפגשנו לאחרונה. לצרכן הרציונאלי זו פשוט מתנה: זו מכונית חסכונית להפליא, מרווחת, נוחה ומאובזרת. אז נכון - היא אולי לא עושה חשק לנהוג, לא מקרינה ספורטיביות ולא מרגישה מודרנית כמו המתחרות שלה בשוק - אבל למי שלא מתעניין בכל אלו ומסתכל בעיקר על שורת ה"תמורה למחיר", זו קניה פשוט נבונה. במיוחד אם אתם נוהגים יותר מהממוצע.
לדגמי רנו בישראל - רנו
